מלודיה עצובה

מלודיה מתנגנת ברקע ההרים,
זמן נוטף, נוזל כברכה על פנים-
חרושות קמטים, חרושות כאב וניסיון.
אמת שתעלולי הזמן שגרמו לי את הגב להפנות.

מלודיה עצובה מתנגנת בליבי,
איכן שנמצא הבית והזקנה שבנפשי.
על קינות אשר שחכו, על מזמורים אבודים,
ועל אותה אישה והמלודיה אשר בי מורדים.

מלודיה איכן שהבית, מלודיה איכן שליבי.
אותה האישה הזקנה ואני,
אנחנו את המלודיה חיברנו כה מזמן,
לפני שהכל אבד… בגלל הזמן