נהיה
אני חושבת שידיעת העצמי
זהו מושג מצמרר ביותר
בייחוד לנו, למין האנושי,
שסבור כי כל אחד מיוחד.
זה קשה לגלות שאנחנו לא
כל כך שונים מן האוייבים שלנו.
זה קשה להכיר ולגלות
שיש בהם תכונות, איתן נצטרך לחיות
לעד, לנצח, בתוך תא הכלא
שבחיים לא ניפרד ממנו
עד עת המוות.
האין סופיות של זה,
היא מה שמפחיד באמת.
כי כשאנחנו מכירים את עצמנו
אנחנו מגלים
מי אנחנו באמת תמיד נהיה.
תגובות (8)
מעניין
פעם אמרת שכל האנשים הם אותו איש. נראה שהדעה הזו מתונה יותר, לא?
אני יודע שה"אויבים" שלי ואני זה בערך אותו דבר. אבל במקום למקום של שנאה עצמית, זה לוקח אותי למקום של להרגיש סוג של הבנה כלפיהם. כי אחרי הכול אני יודע שאני הייתי הם בנסיבות טיפב שונות. מה את חושבת?
אני חושבת שלא התכוונתי לאוייב ספציפי,אלא לאוייב האנושות. תכונות כמו קנאה , או מה שהופך אנשים למושחתים. אדם שבוגד באשתו גדל לחשוב ולהאמין שהוא איש טוב ומוסרי לגמרי. הגילוי הזה מפחיד אותו כי הוא מבין ממה הוא לא יכול להמלט. מעצמו. מה אתה חושב?
כן, הנחתי שהאויב הוא לא אדם (super vilian) ספציפי, אלא התכונות של האנושות הנתפסות כרעות. לא הבנתי את הדוגמא. אדם שבוגד באישתו גדל לחשוב שהוא מוסרי? למה הוא חושב שהוא מוסרי אם הוא בוגד באישתו?
דוגמא יותר טובה תהיה אדם שלעולם לא בגד באישתו, אבל הוא פוחד פחד מוות, כי הוא יודע שיש בו בדיוק את אותם הדברים שגורמים לכל השאר הגברים האחרים שבוגדים לבגוד. והוא יודע שהוא לעולם לא יוכל לברוח מהאדם הזה שהוא – הבוגד שעוד לא בגד. לא?
הוא לא שונה ממני וממך. הוא גדל להאמין שהוא אדם טוב. שהוא בצד של הטובים. כמו כולם.
אבל הוא מגלה שהוא בדיוק כמו כל הדברים הרעים. שיש בו מן הרוצחים ומן האנסים.
הוא מגלה את זה וזה בדיסונאנס עם העובדה שהוא גדל להאמין שהוא אדם טוב. מבחינתו גם אם הוא מפסיק עם תירוצים ומבין עמוק בפנים שהוא ן אדם רע אז הוא מרגיש כאילו התכונה הזו שנשלפה מנבל מתגוררת כעת אצלו והיא לא חלק מן המהות שלו באמת. כי תחשוב על זה רגע זה לא שאנשים טובים לא עושים דברים רעים לפעמים, לא?
אז הוא חושב שהוא מוסרי, והדברים הרעים הם אורחים שלא מהווים חלק מהבית?