All because of a tennis ball-פרק 5

אביטל לא האמינה למשמע אוזנייה. להתרחק מגבריאל נשמע לה כמו משהו בלתי הגיוני בעליל.
היא לא יכולה להתרחק מגבריאל , זה פשוט לא יקרה . שהחברה שלו פשוט תיעלם לה מהעיניים וזהו.
אי אפשר לשכוח ממנה וזהו? לתת לשם שלה לרחף כמו מחשבה שהיא מעולם לא רצתה בה.
במחשבות ליבה אביטל אף פעם לא רצתה להילחם בהן או לסלקן מליבה , גם להילחם בהן היא פשוט לא יכולה.
היא חייגה את מספר הנייד של המאמן שלה , גדי. היא חייבת להיענות בחיוב להצעה שלו במהירות. לפני שמישהי כמו ליעד , תתפוס לה את המקום שהיה שייך לה ממזמן.
" הלו, גדי? אני נענית בחיוב להצעה שלך . אני אחזור למגרש. אחזור לשחק טניס. אתה תראה שמעולם לא הייתה בי הכוונה לאכזב אותך." אמרה אביטל בחיוב.
" מצוין . אז קבענו לחמש בערב היום? מה את אומרת?" קרא גדי בשמחה.
" כן , היום? מצוין! אני אהיה אצלך בחמש בדיוק. שיהיה לך יום טוב . להתראות." אמרה אביטל וניתקה את השיחה.
לאחר מכן , היא התאמנה בהרמת משקולות בחדרה.
מדי פעם היא נחה , כי היא הרגישה טיפ- טיפה עייפה.
היא הביטה במחבט ומיד התמלאה בזיכרונות שלה מהנבחרת טניס שבה היא נמצאת.
היא התגעגעה למקום שבו היא הרגישה כל כך בנוח.
שהיא ממש הרגישה שהיא צמאה לחזור למקום היחיד שלא הרגישה זרה בו.
ולהרגיש עוד פעם את ההרגשה כשהיא מנצחת , כל כך היא שמחה בכל פעם שהשופט נקב בשמה.
היא אמרה , שאין מאושרת ממנה.
אבל האיום לא השכיח ממנה את הפחד הכי גדול מפני ליעד , חברתו של גבריאל.
למה כל כך היא איימה עליה ככה?
לפתע הטלפון הנייד שלה צלצל עוד הפעם, מי זה שמתקשר אליה עכשיו? מחשבותיה לא נתנו ולא הרפו ממנה.
" שלום, עם מי אני מדברת?" שאלה בקול רך , אבל אז שהבינה במי מדובר. היד שלה נותרה קפואה באוויר.
" ליעד מדברת, כבר הבנת מהשיחה שלנו שאני רוצה אותך כמה שיותר רחוק מגבריאל, כי אם לא אני אעשה ממך כזאת קטנה ומסכנה, שאת תשכחי בכלל איך קוראים לך!" איימה עליה ליעד ובמילים האלה היא סיימה את השיחה.