IM BEHIND YOU

קאלום נאבק כאשר אשטון הצמיד אותו לקיר הטיטאניום בשרשראות הפלדה הכבדות והחזקות.

הוא נהם וניסה להשתחרר, ללא הצלחה .

"שחרר אותי!" הוא צעק בקול נמוך, ועיניו שחורות כמוות.

"קודם תירגע. אתה לא יכול להיות חופשי במצב כזה." אשטון אמר , והתרחק ממנו טיפה

"אשטון אני אהרוג אותךךךך!"

"קאלום , תפסיק. תנסה להירגע. תנשום. תשתלט על עצמך."

אשטון לקח צעד מהוסס קרוב יותר לקאלום. וקאלום המשיך לנהום.

מפרקי ידיו נפצעו משרשראות הפלדה , ורעש ההתנגשות שלהם זה בזה נשמעו ברחבי המרתף.

"קאלום, בבקשה, אני מתחנן, תירגע. אני יודע שאתה יכול."

הוא התקדם עוד צעד אחד קטן. קאלום הרכין את ראשו מתחיל לנשום נשימות מהירות וכבדות. הוא נצמד לקיר

בחזרה ולא מנסה להתנגד.

"קדימה קאלום. אני מאמין בך. אתה…החבר הכי טוב שלי"

אשטון אמר,מחייך חיוך קטן ומתקרב עד שהיה ממש מול פניו של קאלום, מסתכל לתוך עיניו השחורות.

"תשחרר אותי" הוא מלמל רגוע יותר ממקודם. שיערו פרוע (ה.כ. מעניין למה:) )

ועיניו מתחילות לחזור לעצמן. אשטון חייך , וליטף את כתפו של קאלום .

"עוד שנייה, בסדר? אני הולך להביא את המפתחות . תישאר רגוע"

"אוקי" הוא אמר. מנסה לסבול עוד קצת את הכאבים בידיים. ככה זה היה כל חודש.

קאלום מאבד שליטה, אשטון מחזיק אותו בשלשלאות (קריצה קריצה ה.כ.)

ומנסה להרגיע אותו עד שהכל נגמר . בדרך כלל קאלום לא היה אפילו מנסה , הוא היה רק מעמיד פנים שהוא בסדר , אבל אשטון לא האמין. זאת הייתה הפעם הראשונה שאשטון האמין והיה בטוח ב100% שקאלום באמת נרגע והצליח להשתלט על עצמו. אשטון הלך להביא את המפתחות , כשחזר , ראה את קאלום מנסה לשבור את השרשראות , ועיניו שוב שחורות כמוות . אשטון נאנח ומלמל

"זה הולך להיות לילה ארוך"