ואם היה אפשר

ואם היה אפשר
לחיות את החיים מהסוף להתחלה.
כמו סרט ישן שמריצים אותו מהסוף להתחלה,
ורואים את הכדור חוזר לאקדח ואת הדם חוזר לגוף,
וכל האנשים הולכים אחורה והתפאורה ברקע משתנה,
והאנשים המבוגרים הופכים לצעירים, לילדים ולבסוף לתינוקות.
והשעון זז שנייה אחת אחורה בכל רגע.
והלילה הופך ליום, והיום הופך ללילה.
והחדשות מתחילות מהתחזית,
בשעה תשע וחצי ומתסתימות בשעה שמונה.
יום עבודה מתחיל בחצות, ומסתיים בשמונה בבוקר.
והמכוניות נוסעות אחורה,
והסוף ידוע מראש וההתחלה מתקרבת בכל רגע.
והשברים של הכוס מתאחדים וחוזרים להיות כוס שעושה את דרכה לשולחן.
ואת מסתכלת עלי בעיניים דומעות ולוחשת באוזני.
איזה מזל שזה אפשרי רק בסרטים.