מכה בי בלילות
לפעמים זה מכה בי בלילות מחשבות קצת קשות
על למה אני לבד ? למה דווקא אני ? ומה לא בסדר בי ?
וכשאני נכנסת לקרוסלת המחשבות הדכאון יותר מתפשט וככה הוא גם מייצר דמעות וגורם לי לחשוב מחשבות קיצוניות
כמו האם אתחתנן בכלל ? יהיה לי ילדים ? אדע מה זאת אהבה?
ולפעמים זה מרגיש שהחברות מדברות ביניהן על איך זה שעדין אין לי חבר
וכל כך רע לי בלב שמחלת ההכחשה מגיעה לכל השואלים , שבתוכי אני רק מפחדת שהשואלים ישאלו את שאלת השאלות
אבל כאלה הם השואלים רוצים לדעת הכל … אז הם שואלים
וההכחשה מתפשטת ומגיעה לשפתיים.
\\\"לא כזה מעניין אותי עכשיו כשזה יבוא זה יבוא\\\" .
זוהי התשובה שמוקרנת לי במוח לכל אחד מפורום השואלים ואני מחכה לראות שזה מספיק משכנע ומתפללת שיעבריו נושא .
ואז כשהלילה שוב מגיע תוכלו לנחש אלו דברים באים איתו ..
תגובות (1)
סיפור נהדר.
הייתי משתמש באנלוגיה אחרת מרולטה… כי בסוף זה נעצר ואולי זוכים ולרוב לא.
משהו כמו סביבון או קרוסלה…
אבל זה סיפור שלך ואת העברת (כרגיל) את הרגשות שלך בצורה ממש טובה.
אני מצפה לקרוא עוד כתב שלך :)