ועכשיו

אֲנִי צוֹעֶדֶת עַל אַדֶּמֶת אֵפֶר.
אֲנִי צוֹעֶדֶת עַל אֲדָמָה שֶׁפַּעַם הָיְתָה הַכֹּל בִּשְׁבִילִי;
וְעַכְשָׁו לֹא נִשְׁאַר מִמֶּנָּה דָּבָר.

רַק קוֹלוֹת עֲמוּמִים,
בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים.
כְּשֶׁהַיָּרֵחַ, בְּיַחַד עִם הַלֵּב שֶׁלִּי,
סוֹפֵג אֶת הַזִּכָּרוֹן הַבּוֹדֵד,
שֶׁעוֹד נִשְׁאַר מֵעִבְרִי.

חֲלָקִים קְטַנִּים שֶׁל נִשְׁמָתִי נִנְטְשׁוּ,
כְּמוֹ שֶׁנָּטַשְׁתִּי אֶת חַיַּי תְּמוּרַת הֶעָתִיד.
תְּמוּרַת הַמָּקוֹם הַקָּטָן הַזֶּה שֶׁהָיָה חָלָק כָּל כָּךְ גָּדוֹל מֵהַחַיִּים שֶׁלִּי.
וְעַכְשָׁו רַק חָלָל שֶׁחֹר מְמַלֵּא אֶת הַנְּשָׁמָה.
מְמַלֵּא אֶת הַלֵּב שֶׁהָיָה פַּעַם אָחִיד,
וְאֶת הַתִּקְווֹת שֶׁלָּטַשְׁתִּי תָּמִיד.

וַאֲנִי הרוסה וּבוֹדְדָה וּזְקוּקָה לַשֶּׁקֶט,
וְאוּלַי יַגִּיעַ הַיּוֹם בּוֹ חַיַּי יַאַסְפוּ לְלַקֵּט.
לֶקֶט שֶׁל סִפּוּרִים שְׂמֵחִים מֵהֶעָבָר,
לַמְרוֹת שֶׁעֲתִידִי הָיָה אַכְזָר וּמַר.