All because of a tennis ball-הקדמה

גבריאל רדף אחרי אביטל בשדה והצליח להשיג אותה . אביטל ניסתה להימלט מהפרצופים שהוא עשה לה.
" די, גבריאל . אני לא יכולה!" הזדעקה בקול אך אף אחד לא שמע אותה.
" למה את לא יכולה? בטח שאת יכולה!" אמר לה גבריאל בעידוד.
אביטל החזירה לו חיוך עצוב .
"אני פוחדת! אני פוחדת שאני לא אהיה טובה ואני אפסיד בטורניר!" הודתה אביטל בפחד הכי גדול שלה: הכישלון.
" מי אמר שאת לא תנצחי? יש לך אותי , החבר שלך . אם לא היית לבד בזה. אבל את אף פעם לא תהיי לבד!" אמר לה גבריאל בחיוך של ניצחון.
" מי אמר לך שאני לבד?" שאלה אביטל בפליאה.
" העיניים שלך אומרות לי הכול. את לא יכולה לשקר. את לא השקרנית הטובה ביקום גם אם את תתאמצי להיות. " אמר גבריאל בחיוך מאוהב.
" אני לא יודעת לשקר, אף פעם לא ידעתי לשקר. אני אדם של ניצחון . לא אדם שמפסיד." אמרה אביטל בפנים רציניות.
" תסתכלי על שמיים ותגידי לי מה את רואה." ביקש ממנה גבריאל בנימוס.
" מה אני רואה? שמיים כחולים בוהקים , וזהו. אין לי יותר מדי על מה להתבונן בזה." אמרה אביטל ביובש.
" טוב, אבל מה עוד את רואה?" התעקש גבריאל.
" אני רואה כוכבים וירח. מה יש להביט על השמיים? גם ככה הם משעממים." אמרה אביטל בשיעמום.
" מה שהתכוונתי לומר , שלכולנו יש חלומות , השאלה איזה חלום יש לך." הוסיף גבריאל בהתלהבות.
" החלום שלי הוא להמשיך להיות שחקנית טניס מצליחה. " אמרה אביטל בחיוך רחב.
" מה עוד? לאן את רוצה להגיע? מה הם השאיפות שלך?" שאל גבריאל בסקרנות.
" השאיפות שלי הן להמשיך להיות במקום הראשון , לתת את הכי טוב שיש. לראות את הטוב אם לפעמים נכשלים זה לא נורא. אפשר לנסות עוד פעם מחדש." הוסיפה אביטל בתקווה.
" יופי , עברת את המבחן בהצלחה!" קרא גבריאל בשמחה.
" איזה מבחן?" שאלה אותו אביטל בפליאה.