אלישע_ויירניק
היום התיישבתי בגינת בילו בתל אביב לאחר ששנים כבר לא התיישבתי בה, יש שם הרבה זכרונות מגיל הנעורים שלי, ופשוט התרגשתי מאוד ויצא לי שיר.

שלך, איתי.

אלישע_ויירניק 06/02/2017 767 צפיות תגובה אחת
היום התיישבתי בגינת בילו בתל אביב לאחר ששנים כבר לא התיישבתי בה, יש שם הרבה זכרונות מגיל הנעורים שלי, ופשוט התרגשתי מאוד ויצא לי שיר.

גינת בילו שלי,
כבר כל כך הרבה זמן עבר,
ולא השתנית בכלל,
אותם קימוטים במרצפות שלך,
אותם העצים הרגועים שלך,
אותם הספסלים המכוערים שלך –
שבעיניי כל כך יפים.

גינת בילו שלי,
הזמנים שלנו חקוקים בליבי,
כבר כל כך הרבה שנים,
הצחוקים והקולות שלך,
הבכיה והצעקה שלך,
החיבוק והפרידה שלך –
שמדממת בתוכי.

גינת בילו שלי,
כעת את באמת שוב שלי,
כי כשעזבתי אותך ממזמן,
היית פה לבדך,
אף אחד לא ביקר אותך,
אף אחד לא ראה אותך –
וחיכית רק לי.

גינת בילו שלי,
רק שתישארי כמו שאת,
מתוקה ומוזרה,
שלא יגיע הדחפור,
שלא יקום היזם,
שלא יתקרב הקבלן,
שתמשיכי בשלך,
איתי.


תגובות (1)

אני חייבת להודות שלא ידעתי שיש מקום כזה גינת בילו, ועד הבית האחרון זה הרגיש לי כאילו שהקטע הזה מדבר למישהי… זה פשוט מקסים ויפהפייה בעיניי ובהחלט אפשר להרגיש כאן הרבה חיבור וכוונה. אהבתי מאוד.

13/02/2017 23:47
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך