שינית אותי פרק 43 (מעודכן טיפה)

בס"ד
הפרק מוקדש בהערכה רבה לתהל TAHEL שתמיד יודעת לעודד וזוכרת להגיב ולדרג הלוואי וכולם היו כמוך אז אולי היה לי חשק להעלות כל יום אבל בשבילך אני אעלה ופליז תמשיכי את הסיפור המושלם שלך ממליצה לכולם לקרוא את- אבודה!
~אליס~
"אדיר, חכה זה לא מה שאתה חושב" הוא הביט בי באדישות כזו, ששידרה מעט כאב. "לא מה שאני חושב אה?" השפלתי מבט תוך כדי שאני רצה אחריו. "חכה רגע, שב, ונדבר על הכל" ניסיתי להיות הכי רגועה שיכולתי. אבל מבפנים, הייתי סופה. אפילו סערה של רגשות שהתחוללו בי.
"מה את רוצה שנדבר?! את יוצאת איתו לא?" התקדמנו לספסל הקרוב. "זה לא בדיוק זה.." התיישבתי על הספסל, בזווית שאוכל להביט בפניו. "מה? מה יש להסביר. אני מציע לך להיות איתי, את מסרבת, ואז את יוצאת עם הבן.." הוא אמר בכעס. "אדיר, זה היה רק כי הוא ביקש" קטעתי אותו. הוא הביט בי לכמה שניות. מופתע מצד אחד, יותר המום, אפילו כועס. "הוא ביקש ממך?" הוא ניראה משועשע מעט משמע הדברים. "כן, מה הבעיה?" מה הסיפור שלו? אז יצאתי עם בן. "את כזו תמימה. הוא ניסה למשוך אותך, להפיל אותך בקסם שאין לו, אז יותר נכון ליצור לעצמו קסם." הבטתי בו ולא ידעתי מה לענות. הוא קצת צדק, אבל מצד שני אני מרגישה שבן קצת שונה.. הוא פחות חרמן, וכל זה. "עכשיו את מבינה למה אני כועס?" הנהנתי בהבנה. "אני דואג לך" הוא אמר מלטף את פניי. "אבל הוא לא כזה רע כמו שאתה…" הוא שם את ידו על פי בצורה המסמנת שתיקה. "הוא יכול להיות שחקן טוב" אמר מביט בכוכבים. חייכתי לעצמי הרגשתי די בטוחה איתו. ."רוצה שאלווה אותך הביתה?" הוא ניסה להיות נחמד אליי למרות איך שכעס קודם.
"לא זה בסדר, אני אלך לבד" אמרתי בביטחון. ידעתי שבן נימצא בדרכו הביתה, לא רציתי שיריבו לי או משהו כזה.. "סבבה ביי, נדבר?" הנהנתי, ושנינו התפצלנו כל אחד לדרכו.
~בן~
אחרי שאליס הלכה הייתי עצבני רצח. מה ניראה לה? שהיא יכולה לסובב אותנו כל אחד על אצבע אחרת. שתלך תחפש.. אבל עדיין הייתי שרוף מעצבים, ישבתי על אותו ספסל שישבתי איתה, ועישנתי סיגריה אחר סיגריה, עד כדי כך שכבר הרגשתי חלש. "בן דיי" שמעתי קול. "מה אתה עושה לעצמך?!" אליס הזו מה יש לה? מה היא רגע דואגת ורגע הולכת.. "עופי לילד כאפות הזה" התרוממתי מהספסל, והתחלתי לצעוד לכיוון הבית בצעדים מהירים, כשהיא מאחוריי. "בן תעצור רגע" היא ניסתה לעמוד בקצב. אבל אני הייתי מהיר, והיא עם עקבים.
"למה לא הלכת איתו?" אמרתי כשאני הולך לפניה בלי להסתובב. "כי.. כי אני הבנתי שהוא סתם קנאי" נעצרתי, מה היא אמרה? 'סתם קנאי'. חשבתי הרבה לפני שהגבתי, אולי היא סתם מנסה למרוח אותי. "בן הוא חושב שאתה אחד ש…כל היום אממ.. אתה יודע.." היא עמדה למולי. שתגיד בקיצור שהוא חושב שאני ז**ן אז שתדבר עברית. "ולכן, הוא פחד שאני אלך איתך" כווצתי את גבותיי. היא הכניסה את שפתותיה לתוך פיה ופתחה את עיניה התכולות, מביטה בעיניי. "מה את מז**** ת'שכל" דחפתי אותה בעדינות הצידה, והתקדמתי הביתה. לא יכול לעמוד בכל הרגשנות הזו. "נו בן, אני לא רוצה שתריבו" היא אחזה בידי. "מי הולך לריב שחררי" התקדמתי כמה צעדים והיא מאחוריי. "מה את רוצה?!" החלטתי לענות לה לאחר שניג'סה לי שעה. "תבטיח שלא תריב איתי ולא עם אדיר!" נאנחתי כשאני מתיישב על המדרגות בכניסה לבית. "סבבה אני לא אריב אתכם" סובבתי את ראשי לצד השני. "ודי עם הסיגריות" היא לקחה לי את החבילה וסיגריה מהפה. "נו אנלא צוחק תביאי את זה או שאני.." היא מנסה לעצבן אותי, אוייי עם מי נתקעתי. "אתה מה? הבטחת שלא תריב איתי ולא עם אדיר, זוכר?" היא יענו חושבת שיש לי בעיות זיכרון… "זוכר זוכר נו עכשיו תביאי את זה" התקרבתי אליה, היינו אז כבר בתוך הבית. "נו כבר תני לי" אמרתי מתנשף. "עוד לא אמרת מה תעשה לי" אמרה בהתחקמות, ושוב היתה מוצמדת לקיר. "את זה!" התחלתי לנשק אותה. היו לי זרמים בגוף, חיכיתי לזה הרבה זמן, לפחות אם היא תהיה עם אדיר אז מגיעה לי נשיקה. לא ככה? אני מנשק אותה ללא הפסקה כשהיא צמודה לקיר, כשאנחנו מתנשפים בין נשיקה לנשיקה. בתחילה היא ניסתה להתנגד אבל מהר מאוד היא זרמה עם זה.. הייתה התאמה טובה בשפתיים שלנו, הן נעו בקצב יפה, הנשיקה הכי טובה בחיי. לאחר כמה דקות של נשיקה טובה, רציתי להוסיף לשון אבל היא חסמה לי. איזה…
"אני מפריע?" מאור ירד במדרגות. "מה? לא.. אחשלו מה קורה?" אמרתי מנסה להסתיר את אליס. שלא יחשוב שיש משהו.. "הכל טוב בן ו.. אליס?" הוא זיהה אותה. "אתה כזה בן ז**ה!" היא צרחה ורצה למעלה, תוך כדי שהיא מנגבת את הפה. "חחח" מאור ואני צחקנו. "מה עשיתם לאחותי?" מי אם לא שירה. רגע מה?! שירה.. זה הסוף שלי.. "אממ כלום היא אממ נפלה אני חושב" מאור אלתר אבל שמעו בקול שלו שהוא משקר. "בן? דובר אמת אחד בדורו.." ניסיתי להמציא משהו.. "אני חושב שזה הלך: 'נוח איש צדיק תמים בדורותיו'" מאור ניסה למתוח זמן, החלטתי לזרום עם זה.. "באנה מאור יודע את כל התנ"ך בעל פה תבקשי ממנו משהו בתנ"ך דקה על השעון והוא עונה, עזבי את הגאון מתמטיקה ו.." מאור השפיל מבט ענו ענו, לא קיבל אגו כמו של האחים. "בן, גם לך לא חסר רק חבל שאתה לא משקיע" שירה התרתחה. "שירה על מה העצבים?" היא נהמה בקול כועס, היא יכולה להיות מתאבת או משהו כזה..
"דבר עכשיו.." החלטתי לספר לה, כמובן שלא סיפרתי לה ישר. אלא גרמתי לה להתחנן, ואז הסכמתי. סיפרתי לה את הקטע עם הדייט.. לא סיפרתי לה שאני זה שהזמנתי, כמובן שאין לה הוכחות שאני הזמנתי, מחקתי את כולן, גם מהפלאפון של אליס דאגתי למחוק. חחח.
"ואז.." הייתי קרוב לסיים את הסיפור, מעט נרתעתי לומר לשירה על הנשיקה.. "נווו" נהמה בחוסר סבלנות. " נישקתי אותה" סובבתי את ראשי לצד האחר העיקר לא להביט בעיניהם.
מה עשיתי לעצמי?
"אתה מה?" שירה היתממה. "לא מאור, האח שלך הוא פשוט דפקט, אני מתארת לעצמי שהיא מנסה להתאבד עכשיו. אם לא אתה היית קיים החיים שלה היו הרבה יותר יפים!" מאור התחיל להתעצבן, ראו עליו שבאלו לתקוע בה סכין. "אל דברי על אחשלי בחיים ככה! מבינה?" הוא התרעם, ונעמד כדי להדגיש סמכות. "אוקיי, אני לא רוצה לדעת מה עובר עליה בגלל 'אחשלך'" היא חזרה אחריו באותו הטון. "בן" נעמדתי כשהיא נקבה בשמי. "אתה עולה אליה לחדר להתנצל! ואוי לך אם אתה עושה לה משהו!" נאנחתי, לא היו לי הרבה ברירות. "אני עולה" התקדמתי למדרגות. "בן, דיר!" היא הזכירה. עשיתי לה מבט מזלזל והמשכתי לעלות.
נכנסתי לחדר שלה. היא ישבה במיטה מחבקת איזה כרית שהייתה שם. השיער שלה היה רטוב, ומפוזר שמסתיר את פניה. יכולתי לתאר לעצמי שהעיניים שלה אדומות, היא בכתה בלחש מנסה לא להעיר את נופר. נכנסתי לחדר, לא בדיוק יודע מה לומר. התיישבתי לה על המיטה. היא קפצה בבהלה. "זה רק אתה.." היא נרגעה. "לא אני שד" ניסיתי לעשות קול מפחיד, היא צחקקה בלחש. "אז את לא שונאת אותי אחרי הכל" היא הנידה בראשה. "אני אמור לשמוח?" כביכול שאלתי. לא היה לי מה לשאול. היא שוב צחקה, הגומות שלה בלטו מבעד לשיערותיה, ואני לא עומד בזה. "מה שבאלך" אמרה לבסוף. "אליס אני.. אני מצטער" אבן נפלה לי מהלב\על הלב, ברגע שאמרתי את זה. הוזזתי שיער מפניה, היא רעדה, הצטמררה. אבל היה באלי לגעת בה, להרגיש אותה, לנשום אותה, לא יודע איך להגדיר את התחושה שחשתי איתה. "אני גם מצטערת" היא סיננה וחייכה חיוך מזויף. היא נכנסה למיטה והתכסתה בשמיכה שלה. "לילה טוב" אמרנו האחד לשנייה, נישקתי אותה בראש ויצאתי מהחדר. "איך הלך?" שירה הפתיעה אותי בכניסה לחדר. "הרגע כמעט חטפתי התקף לב." סיננתי מנסה להשתחרר ממנה. "היא בסדר?" מה היא כל כך דואגת לה? "ברור, הכל טוב איתה" היא הלכה לחדרה לוודא, ואני ניצלתי את ההזדמנות לברוח. נכנסתי למקלחת, להירגע, להסיר ממני את היום הזה, לחשוב על כל מה שהלך היום, להתחמק מכל מיני אנשים שמחכים מבעד לדלת.. "מאוהב אה?" שמעתי קול, של בת.