הוא הרס לי את שיעורי הבית!

השעה כבר אחרי אחת. עוד כמה דקות ייגמר השיעור וכל תלמיד ילך לדרכו. רק אני צריך לסיים את עבודת המחקר על לאונרדו דה וינצ'י שצריכה להיות מוכנה למחר, כמעט סיימתי אותה, רק נשאר לי לעשות בה תיקונים אחרונים. "דינג – דונג". הפעמון צלצל. זהו אות לסיום השיעור וסוף היום. אמרתי שלום למורה ויצאתי מהכיתה. כאשר חלפתי על פני שער בית הספר, הסתובבתי לאחור. ראיתי המון של תלמידים נוהרים לכיוון השער. המשכתי ללכת, הפעם מהר, כדי לא להיתקל בילדים הקטנים הממהרים.
לבסוף, הצלחתי איכשהו לצאת מכל המהומה, והלכתי ברוגע ברחוב הדומם. פה ושם ציפור צייצה, מכונית נסעה, ורק סוליות הנעליים שלי השמיעו קול חריקה חלש במגען עם המדרכה. אף אחד לא הלך ברחוב. "איי!" נתקעתי בעמוד. הרגשתי מסוחרר במקצת מהשמש הקופחת על ראשי. בנוסף, הייתי צמא מאוד, ולא נשארו מים בבקבוקי.
***
סוף סוף הגעתי הביתה. כלבי פיצ'י רץ אלי מהר וקפץ עליי. הוא קשקש בזנבו מרוב שמחה ואני ליטפתי אותו. הדלת הייתה נעולה, כי הוריי כנראה עוד לא חזרו מהעבודה. פתחתי את תיקי ולקחתי מפתח. הכנסתי אותו למנעול וסובבתי. הדלת הכבדה נפתחה בקול חריקה צורם ונכנסתי הביתה. מעבר לקיר הבחנתי בנייר לעוס וזרוק על הרצפה. התקרבתי אל הנייר, והבטתי בו. הוכיתי בתדהמה. לא האמנתי למראה עיניי. הכלב שלי אכל את עבודת המחקר שהכנתי! מהעבודה נשארו רק פיסות נייר קרועות ולעוסות.
מיד בלי לחשוב זינקתי לעבר הדלת ופתחתי אותה בחוזקה ובכעס. חיפשתי את הכלב שלי כדי לצעוק עליו. הוא טייל לו ברחבי הגינה הקטנה מכשכש בזנבו. "כלב רע!" אמרתי לו בכעס. "נו, נו, נו לך!" "תתבייש לך!" כעסתי עליו. כלבי נראה חסר אונים ומסכן, אך רציתי שהוא יבין מה הוא עשה. לבסוף הכנסתי אותו הביתה ולא התייחסתי אליו. הוא הרס לי את עבודת המחקר בה השקעתי הרבה, ואני חייב להגיש אותה למחר. כעסתי עליו מאוד, אך החלטתי לסלוח לו הפעם. הייתה לי עבודה גדולה לעשות מחדש!