גרפומן
לילה עכשיו
הכל סביבי עטוף באפלה ושחור
ורק מסך קטן שופך עליי קצת אור
אצבעות מרקדות
הבזקים מרצדים
אני מקיש ומקיש
כמו פסנתרן על הקלידים
אך אין כאן מנגינה
רק מילים שקטות שנכתבות קדחתנית
ואדם הנאבק בגופו
כשעיניו נעצמות בצורה לא רצונית
השעון מראה על שתיים ואני עוד לא ישן
הכתיבה היא לי כסיגריה למעשן
ובבוקר מחכה לי אותה תשישות שאני כה מכיר
התשישות שהיא מחיר שאני משלם בשביל עוד שיר
ואני חושב לעצמי
איזה מין הישג זה?! מה טוב אני עושה כאן?!
עליי להודות – אני גרפומן!
תגובות (6)
נחמד, העיקר
בעיקר ההתחלה כי היא סוחפת*
תודה לך, זית חביב! בשביל התגובה שלך היה שווה להפסיד את שעות השינה.
נ.ב. קשה… קשה להתרגל לשם החדש.
חחח לא יודעת הנחתי שזה יצור פניות בדיוק כמו זו שלל בהתחלה. ובבקשה!
אהבתי, ובמיוחד את הבית השני.
העברת את התחושה ממש טוב, עשה לי חשק להרגיש ממנה..
ובקשר לסוף ובכלל, בכל דבר. בשביל להגיע להשגים מרשימים לא מספיקה האהבה לתחום צריך להגיע לרמה אובססיבית יותר, ובשילוב עם כישרון, לך תדע לאן תוכל להגיע חחח
תודה רבה על התגובה המעודדת.
וכן, אנשים שמשקיעים את כל כולם בדבר שהם אוהבים, הרבה פעמים מגיעים להישגים גבוהים, אבל מצד שני אובססיביות יכולה להיות מאוד הרסנית. צריך לדעת איפה עובר הגבול, כלומר יש הבדל בין אדם שכותב הרבה בזמנו הפנוי, לאדם שלא יכול להפסיק לכתוב, גם על חשבון שעות השינה שלו.