אורביט.

עשר בלילה, ובחוץ קצת פחות ממעלה, החדר החם כאילו חובק את גופי הקר. היא מתלוננת על דבר ואז על דבר נוסף, וכשייגמרו הדברים להתלונן עליהם- גם על כך היא תתלונן. והשנייה נוחרת כאילו גרונה מבקש לראות עולם.
ואני אדישה, תוהה כמה זה מוזר לחיות את חייך בין אנשים שלא מכירים אותך כלל.
מה שם אמי, איפה אני גרה, ובאיזה צבע הכלבה שלי.
אבל ככה זה פה, אתה חי כאן, ואז כבר לא.

____________________________

"ברוכה הבאה, לא יכולת לבקש להגיע למקום טוב יותר".