פרח קיר

תקוע בין העבר לעתיד,
באיזו שנה אני לא מכיר,

ילדים קטנים סביבי רצים,
זה לא אני, זה לא אני.

אוחז בראשי,
האם יצאתי משפיותי?

כי אם לא בעבר ולא בהווה,
האם זה גן עדן? אני שואל.

מביט ומבחין בילד שבפינה,
אוחז בראשו כאילו תמיד ידע.

מתקרב אליו ומסתכל בעיניו,
דמעות זולגות, קפואות ועגולות.

מיד ידעתי כי אנחנו מכירים,
שתינו פרח קיר,
חוינו דברים דומים.