Unrequited love- פרק 7
כמו כל נשיקה, אבשלום התיק את שפתיו משפתיה והביט בה בחיוך מאוהב.
" וואו!" אמר לה בחיוך מאוהב.
" באמת וואו. רק חבל שאני לא מרגישה כמוך." היא זרקה לו בפרצוף.
החיוך שהיה מרוח על פניו , נעלם לחלוטין.
" מה זאת אומרת שאת לא מרגישה כמוני?" שאל אותה אבשלום בבלבול כי הוא לא הבין למה היא התהפכה.
" אתה נשקן טוב , אבל אני לא מרגישה כמו שאתה מרגיש." הוסיפה אביטל בחצי חיוך.
" זאת אומרת שזה נגמר פה? אביטל , גם את נישקת אותי , זה לא ייתכן שאת לא תרגישי כלום. מה הרגשת בנשיקה?" שאל אותה והביט בה בעיניים מקוות. הוא קיווה שהוא לא ישמע אותה אומרת לו " לא!"
" הייתה נשיקה מדהימה , אבל אני לא מרגישה אלייך שום דבר חוץ מרגשות ידידות. תסלח לי , טוב?" אמרה לו ונתנה לו נשיקה רטובה על השפתיים. ולא על הלחי.
זה מה שעשה אותו יותר מבולבל מקודם.
אז מה קרה פה בעצם?
הוא נעמד במקומו הרבה זמן וניסה להבין למה שוב היא התחמקה.
זאת הייתה נשיקה מדהימה ועוצרת נשימה , אבל מה באמת היא הרגישה ולא רצתה לומר בפנים? אולי זה היה מפני שגם היא פחדה מלהיפגע?
זה לא ייתכן , כי האושר היה כמעט בהישג ידו, שאפילו עכשיו הוא חמק ברגע האחרון מידיו.
מה הוא צריך לעשות עכשיו , לבכות או לצרוח מאושר? לא שניהם עדיפים . אם כי לבכות על גורלו המר .
תגובות (0)