פיניתי לך מגירה

פינתי לך מגירה.
מגירה סטנדרטית שהפכה לחדר בתל אביב.
מטרים ספורים עם שירותים ומקלחת.
ותמצאי לך שם עבודה, כנראה תמלצרי.
תוך כדי לימודי ההוראה שלך, שאני אגב לא מבין. לא מבין איך את יכולה ללמוד ללמד כל כך הרבה. הייתי מקשיב לך שעות. בטח תהיי מורה מצוינת וכל התלמידים יואהבו אותך, תלמידים? ולמי אני אקנה בדיוק?  באיזה יב'ניק מצ'וקמק? כן אני מקנא!
אני מת ללמוד הוראה, הלוואי והייתי מצליח.
זה לא שאני לא רוצה, את מבינה?
בעיות הקשב והריכוז שמזמן כבר לא ריכוז,
לא מאפשרות לי. והעיפרון המתדפק על שולחנך מוציא אותי מאיזון, וגם המחשוף שלך. אז לקחתי לך את העיפרון.
פינתי לך מגירה בלב, כדי שתוכלי לחזור לשם שקצת קר. ואולי אני קצת רומנטי מידי והשיר הזה יקפוץ ראש למגירה. במקומך.
ועוד כמה חודשים  תתקשרי, תשאלי אם המגירה עדיין פנויה. ואני אומר לך שלא. בטח אנסה לשחק אותה גבר. במקום להוציא את השיר מהמגירה ואז יהיה מקום גם בשבילך, וכן, גם בשביל לימודי ההוראה שלך. שאני אגב לא מבין, לא מבין איך את יכולה לחזור ככה אחרי כמה חודשים ולצפות שהכל יחזור להיות כמו שהיה, את בטח מצפה שאקבל אותך בזרועות פתוחות ואבשל לך ארוחה חמה, אני לא רוצה אותך יותר, תצאי מהחיים שלי את מבינה? אני לא רוצה את המספר שלך ולא את הפייסבוק. אני לא רוצה שתתקשרי וגם אל תשלחי הודעות. אבל לומר את האמת? פיניתי לך מקום במגירה, ועכשיו יש שם מקום גם בשבילך, גם בשביל הכתיבה, גם בשביל המטבח בשביל התיאטרון ובשביל שנינו.
הרי לכל אחד מגיע להיות נאהב, לא?