שינית אותי פרק 41

בס"ד
~אליס~
החצר היתה ריקה מלבד טל, אני ובן ששכב על הרצפה. כמעט מעולף מרוב כל הזכוכיות, כניראה הזדהמו לו הפצעים, אמרתי לו לשטוף?! "בן הכל בסדר?" רצתי אליו כולי מודאגת, רגע מה? "אני בסדר הכל טוב" הוא ניסה לקום, ומיד נחת באפיסת כוחות. "שלא תחשוב על זה אפילו!" צעקתי עליו. "אליס אני קוראת למישהו" טל שאלה בציניות. "את שואלת אפילו?!" צעקתי לה, אבל היא כבר הלכה להזעיק עזרה. "למה את דואגת?" הוא שאל כשעיניו חצי סגורות, אבל עדיין החיוך הציני הזה שלו היה מרוח על פניו. "אני באמת לא יודעת" השבתי בלי לחשוב. "רוצה שאגיד לך למה?" שאל, ואני ידעתי מה הוא הולך לומר. שיחשוב מה שבאלו, הוא לא מעניין לי כלום. "אני יודע שאת מנסה להכחיש, אבל דברים כאלה רואים בעיניים…" הוא לחש לי, ורגע לאחר מכן הגיעו כל צוות המורים ועזרו לו ללכת למרפאה. ואני נשארתי לבהות בחלל, מה שהוא אמר זה באמת נכון? אפשר להביט בעיניים של מישהו ולדעת אם הוא אוהב? מעולם לא ניסיתי לבדוק את זה … "אאאאאליס!!" שמעתי צרחה משום מקום, טל. "וואו חיפשתי אותך! הלוווו!!!!" היא הסיטה אותי מלבהות בחלל, חייכתי להראות לה שאני בסדר. "היי טל" היא הביטה בי במבט לא מבין "היי גם לך אליס" זרמה עם זה ושתינו ציחקקנו.
~בן~
אני במרפאה המחורבנת של ביצפר, הביאו לי אח דפוק במקום האחות הכוסית שהייתה שם.. "מה אתה זוכר מהרגע שאיבדת את יציבותך?" לקח לי כמה דקות לפענח את השפה הגבוהה עאלק שלו. "לא זורם לי לדבר איתך…" אמרתי את זה בתקיפות העיקר להתפטר ממנו. "אני מבין" הוא קם והלך להקליד משהו. ברגעים האלה הבנתי שאני בעצם לא כל כך זוכר מה הלך איתי, אני זוכר רק ששנייה לפני שהמורים באו אני אמרתי לאליס משהו. אבל וואלק לא מעניין אותי. הרופא נתן לי דף, הוא בא לומר משהו. אבל אני כבר זרקתי את הדף לפח, ויצאתי משם.
בפרוזדור, כולם הסתכלו עלי כאילו הייתי שד. "תעיף ממני תעניים שך!" צעקתי על איזה ילד, אני יודע שזה לא אשמתו שהוא מסתכל, אני באמת ניראה נורא עם כל הפלסטרים והתחבושות ומה שהוא לא שם. הרופא המזד… פתאום ראיתי את לירון שיט, היא לא הודיעה לו ומה עכשיו?! אני אפרט לו? לא צריך רחמים בנוסף להכל, לא שלירון ירחם.. "אחחח יא ז%$ למה לא באת היום?" הוא תפח לי על היד, וזה שרף רצח אבל לא רציתי לצאת נקבה. אז שתקתי. "יא עיוור מה אתה לא רואה?" הוא הביט לרגע. "וואלה אל תדאג דחינו בשבילך למחר" חייכתי "תודה אחשלו" נתתי לו חיבוק גברי. "ביי" המשכתי ללכת לכיוון הכיתה, ראיתי את נופר. "חסרות לי דרמות?" שאלתי את עצמי. "מה זהההה???" היא צווחה. "ששש נופר אני…" לחשתי בניסיון להרגיע אותה, כי ידעתי שבעוד רגע כל המדינה על הרגליים. "דבר…" מה היא מתלהבת מעצמה? סימנתי לה לשלילה. "ווואההההה!!!!!" היא צרחה בקול צורם תיכות. סתמתי תאוזניים עם האצבעות החבולות שלי. "נופר סתמי" יונתן צץ משום מקום, עם אוזניות על הצוואר. "חייב להשוויץ…" לחשתי, ונופר ברגע השתתקה כשראתה אותו. מה יש לה? "מיציתי פה" צעקתי לעברם. "רגע בן…" היא צעקה, המשכתי ללכת לכיתה. המורה הפסיקה תשיעור, למדה שאנלא אוהב שמדברים כשאני נכנס. 'צריך פוקוס' מה שניקרא, כולם הביטו בי… ואני הבטתי רק במטרה אחת…