דימעותיו של מתושלח פרק א

הדמעות של מתושלח מעולם לא היו מלוחות.
הגיעו מדענים לבדוק את התופעה הזאת.
תמיד דמעותיו היו מתוקות,
ואף מדען לא הצליח להסביר את זה.
דמעותיו היו כל כך מתוקות, עד כדי כך שאגר אותן בצנצנות ומכר אותן במחיר גבוה מאוד.
מתושלח היה עומד מאחורי דוכן הדמעות המתוקות, והיה מוכר כמויות של צנצנות בכל יום.
אבל כדי למלא את הצנצנות היה צריך מתושלח לבכות הרבה מאוד.
ואיך אפשר לבכות כל כך הרבה בשביל למכור כמה צנצנות כל יום?
היה מוצא את עצמו מבקר בבית חולים.
בפרט במחלקה של הילדים,
שמה היה בוכה הכי הרבה.
והיה מגיע להלוויות תדיר,
שם היה ממלא לפחות איזה שתים שלוש צנצנות, כסף טוב, הרבה בכי.
באיזשהו שלב מתושלח אימץ לעצמו שיטה שהוא יכול לבכות גם בלי טריגר חיצוני שיעורר בו בכי מתמשך.
עד כדי כך התמקצע בעניין שהיה יכול פשוט להחליט ״עכשיו אני בוכה״ – והיה מיד בוכה.
עד כדי כך היה מקצוען בבכי, שבאיזשהו שלב הצליח לבכות יום אחד מהבוקר עד הערב.
20 צנצנות מילא באותו יום,
וזה היה יום קשה מאוד,
כי הוא לא הפסיק לבכות ממש באף רגע.
רק כשאכל משהו בין לבין נרגע קצת.
אבל מיד לאחר שסיים לאכול מיד פרץ בבכי שוב, ממש מקצוען אמיתי ורציני הוא נהיה.
והדמעות זלגו בשפע, והכסף זרם בשפע.
ומי היו קונים ממנו צנצנות של בכי?
כל מיני אנשים שהדבר הזה סיקרן אותם,
כי התפרסם שמו בעניין שדמעותיו מתוקות ולא מלוחות, והיו אלו שסברו שיתכן ויש איזשהן סגולות בדמעות שלו,
שאולי אם מורחים אותן על איבר מסוים אז אותו איבר כביכול מתרפא,
או שאם שותים אותן אז מתרפאים,
כל מיני סברות רווחו להן בנוגע לדמעותיו המתוקות,
ומתושלח זרם, זרמו דמעותיו, והוא הצליח לאסוף סכום נכבד מאוד של כסף מהדמעות שלו.