אליעזר והיקינתון: סיפורים מגן עדן

"טוב אליעזר, לפי הסיפור שלך הבנו שהיו לך חיים פעילים ומאתגרים מאוד. האם יש משהו שאתה מתגעגע לעשות?"

גראס וסמים קשים. איפה הסטלה? איפה בגן עדן? אין כבר סטלות! למה ה' לא מרשה? מייבש אותי למוות. וואלק, אם לא הייתי מת, כבר הייתי מת מהייבוש הזה. חסר לי מסיבות טבע, להתמסטל ככה עם החברים, ביאליק והחבר'ה. אני גם מתגעגע לנשותיי שולי וקוני למה אין ז*ון יותר טוב מהן.
"אליעזר, חסוך מאיתנו את הגסויות."

אולי לא סיפרתי את זה בראיון מקודם, אבל הייתי שתיין לא קטן. כל מה שעם אלכוהול היה עובר דרכי. הייתי שותה ומתמסטל ללא הפסקה. אפילו פעם אחת, הלכתי לעשות עם קוני עגיל בלשון.
היה כואב מוות, אבל היה שווה את זה – למה קוני ואני עשינו עגילים תואמים על מנת לשמר את אהבתנו לעד, וזאת הייתה אחת החוויות המשמעותיות של חיי.
לעומת זאת, עם שולי התמסטלנו כל כך חזק שהלכנו לעשות קעקוע ביחד. עד היום יש לי קעקוע של ז*נה מעל התחת וקעקוע של שולי על החזה.
"אליעזר, ביקשנו יפה!"

וואלק, לא יודע מה יודע יותר גרוע.
עכשיו בגן עדן אין לי את נשותיי, אין לי את הסמים. מכריחים אותי להיות ילד טוב ירושלים. עזבו אותי, תנו לרדת לגיהנום.
בחייאת רבאק, לפחות השטן חברמן. עושה גם קעקועים, מחלק סמים. לא לשכוח שיש אש בגיהנום, איך אני אדליק את הג'וינט? וואלה אני מתגעגע לזה.

קשה במוות, קשה.