טירוף מיוחד

אני זוכר כשהתחבקנו,
אחרי כמה רגעים שהחיבוק המשיך,
ושנינו מן הסתם תהינו,
איך הוא ממשיך ולא נגמר,
והמשכנו בחיבוק עוד הרבה,
באיזשהו שלב,
אחרי אולי חצי דקה,
פתאום שכחנו את הכל,
פתאום נזכרנו בהכל,
לרגע היה נדמה שהחיבוק נהפך להכל,
והכל נהפך לכלום,
וידענו באותו הרגע,
שזה הרגע,
שאנחנו נהפכים לאחד,
שאין יותר אני ואת,
יש אותנו כאחד,
והתחושה הזאת,
שנהפכים לאחד,
המתיקות והאחדות שהיתה באותו הזמן,
מלווה אותי עד עכשיו,
אולי כחלום,
אולי כזכרון עמוק מהעבר,
ואולי כאויר לנשימה בלילה הזה,
ואולי כרצון עתידי מעורפל.
והיכולת להמיר את זה,
בצורה שתהיה אולי כמעט זהה,
עם כמעט כל בנאדם אחר,
מרעידה את הנשמה שלי,
וגורמת לי לתהות,
האם אני מטורף,
או האם זה היה באמת מיוחד.
ואגיע לפשרה מתקבלת,
זה היה –
טירוף מיוחד.