תחזור אליי
בגידה, אבל לא מהסוג שאתם חושבים עליו. בגידה של המציאות, של יציאה מהאשליה. כי זאת המציאות: שום דבר הוא לא לנצח ותמיד יש מישהו שעוזב. ואנחנו תמיד נתאכזב בגלל החיסרון הגדול ביותר שלנו- הרצון לאמפתיה. זה מה ששובר אותנו, זה מה שאנחנו לא יכולים לחיות בלעדיו. אם לא הייתי זקוקה לאמפתיה שלך, לא הייתי מבקשת ממך את כל הדברים שביקשתי, לא הייתי חושפת את עצמי ונפתחת בפניך לא הייתי עצובה עכשיו, לא הייתי מרגישה נבגדת עכשיו, לא הייתי בוכה עכשיו. וזה לא בגללך, החיים קוראים לך בזמן שאתה מתכנן אותם, זה בגללי ובאשמתי. אם לא הייתי נפתחת מלכתחילה, אם הייתי אומרת לא במקום כן. אם לא הייתי זקוקה לאמפתיה שאני נואשת אליה כרגע. בחיים לא התגעגעתי ככה למישהו, זה כאילו אתה מת, אבל אתה רק חי את החיים שלך, בלעדי. תמיד ידעתי שאני לא באמת מעניינת אותך אבל הייתה לי תקווה שאני רק מחמירה עם עצמי, שאולי אתה כן אוהב אותי, נתת לי תחושה כזאת, אמרת לי שאתה אוהב אבל המשכת עכשיו כאילו כלום לא קרה בנינו. אני לא ידעתי למה אני נכנסת, אני הייתי כל כך תמימה ומטומטמת. ועכשיו אני משלמת את המחיר על זה שאני צריכה אמפתיה, אני משלמת את המחיר על התלות המטורפת שפיתחתי אליך. אני אפילו לא כועסת עליך, אני רק רוצה שתחזור, בבקשה רק תחזור אליי.
תגובות (2)
וואו,מאיפה להתחיל?! זה קרה לי ושנה וחצי עד עכשיו שאני לא הוצאתי אותו מראשי וגם עכשיו לא כ״כ,היום כמעט בכיתי עד שחברה באה ועצרה את דמעותיי…מה רק ביקשתי?שיחזור?את חושבת שזה יותר מדי?וזה קטע מהמם!
תודה… נראהלי