פרק 3: חיוך של שוברת לבבות- חלק ראשון

כאשר הגעתי לטיבלט , הוא היה כולו פצוע עד לרגליים שלו.
" אני רק פצוע ברגל , יולי. אני מבטיח לך שהכול יהיה בסדר." אמר טיבלט וחייך.
טיפש, רציתי לומר אך בחרתי לשתוק ולא להגיד את מה שרציתי בהתחלה.
" כבר הייתי מעדיף לראות אותך מת!" צחק מרוקציו והביט בטיבלט בבוז.
" תכף אני אראה אותך מת!" נשף טיבלט בעצבנות וסימן לי להביא לידו את הנשק שלו.
נתתי לו יד , וביחד התרוממנו מעלה לאט לאט.
פחדתי שהוא יצעק מרוב כאבים. אך הוא לא אמר כלום.
" הכול יהיה בסדר , יולי." שמעתי אותו אומר שוב. קולו כמן ליטף את ליבי והרגיע אותי במקצת.
" אתה בטוח?" שאלתי מבולבלת.
" כן , מה יש לך ספק?" שאל אותי טיבלט בעצבנות.
" לא , אין לי שום ספק. פשוט אני דואגת." אמרתי בחרדה והבטתי עליו בהרהור.
לפתע , רומיאו התקרב אלינו בצעדי ענק. הוא הביט בי , אבל לא הבטתי אליו בחזרה. עיניי חששו להרים את המבט ולהישיר מבט ישיר אליו.
ידעתי אם אחזיר את מבטי לעברו , יכול להיות שאטעה ואתאהב בו. אני לא יכולה לתת לזה לקרות.
"יולי , למה נעמדת פתאום?" שמעתי את קולו של טיבלט כמו מדבר אליי.