~תצילי אותי מעצמי ~ פרק שביעי

נ.מ תמיר
אני שומע זימזום מהטלפון ומהתפך.
היה כיף להבריז מבית ספר ולא לעשות כלום כל היום..
רונה:הי מותק,רוצה לקחת אותי היום למסיבה?
אני קורא וצוחק בקול רם. הנואשות,זה משהו.
אני: לא ידעתי שקשה לך ללכת שלוש קומות.
רונה:אני רציתי שתבוא מיקודם לחדר שלי..תעזור לי ללמוד למבחן מחר..;)
נואשת! אני רוצה כל כך לכתוב.
אבל אני חושב לעצמי..שבטח לילך תהיה בחדר..עם החבר הדפוק שלה..
בוא נחזיר לה.
תמיר:בכיף,עשר פוגש אותך.
אני מניח את הטלפון לידי וקם מהמיטה.
אני מחליט ללכת להיתקלח,לנקות טיפה את המחשבות.

כשאני יוצא מחדר המקלחות אני רואה את לילך יוצאת מחדרה עם מגבת..הפעם עם בגדים.
חבל.
אני מוצא את עצמי מתקדם לעברה.
״הולכת היום למסיבה?״ אני שואל והיא כמעט נופלת אחורה מפחד.
״הלחצת אותי!״ היא שמה יד על החזה בשוק.
היא מביטה בי,עיניה סורקות את שלי,ואז את החזה החשוף שלי.
הלכיים שלה נהפכות לאדמדמות.
״אממ..כן…אני הולכת..״ היא מלקקת את שפתייה ומחזירה את עיניה אלי.
״יופי.״ אני בא להמשיך ללכת לפני שהיא אומרת.
״אתה הולך עם רונה נכון?״
״כן,למה?״ אני מחייך,מבין שזה מציק לה.
״סתם…תיזהר,עם כל הבנים שהיא מזיינת הייתי חושבת שיש לה מחלות מיניות.״ היא פולטת ותופסת את פיה.
״אקח את זה בחשבון.״ אני קורץ לה.
״מוזר שפתאום כל כך אכפת לך ממני.״ אני אומר לה. היא סדרת את חולצתה שטיפה נפלה.
״נראלי לכל אחד מגיע לדעת אם הוא הלך לקבל מחלת מין לא?״
אני מיד מתקרב אליה ולוחש לה באוזן.
״זה נשמע כאילו נורא אכפת לך במי אני נוגע לילך.״
אני רואה שנהיה לה עור ברווזים וזה מטריף אותי.
״לא אכפת לי,פשוט גם רונה חברה הכי טובי שלי ואני גם דואגת לה.״
היא אומרת בלחש.
״שקר.״ אני מנשק את הלכי שלה.
״אם את רוצה שאני אגע בך,פשוט תגידי לילך ואני אעשה שאת בשנייה.״ אני אומר.
״לא זה בסדר,אני אסתדר.״ היא מתרחקת ומתחילה להיתקדם לעבר המקלחות.
״אגב! תמיר! פעם הבאה תצטרך להסביר לי על הצלקת שלך!״ היא צועקת וממשיכה ללכת.
פאק. היא ראתה את הצלקת מעל הפיטמה שלי,לא המון רואים. כנראה שהיא בוחנת טוב,אני לא יכול להגיד לה.