ציידת שבט הברקת-פרק 11 חלק א {הקדמה להרפתקה }

ההזיה של הצל על בני הכפר התפוגגה אבל כנירה שמאוחר מידי. 10 איש מתו בקרב. 4 מהן היו נשים, ו6 מהם היו גברים, 3 מהגברים היו בני כפר פשוטים, ולא לוחמים במשמר.
עצב, כאב, הכזבה סבבו את אנשי הכפר, כול הגברים רצו להחזיק את גופת אהובותיהן ,כול נשי הגברים המתים נרתעו מהגופות וצנחו על האדמה צורחות מכאב עובדן הכבד. רק גופה אחת לא נראתה כאילו תפשה שום תוצמת לב. הייתה זו גופת אישה בעלת שער חום. פתאום שמעתי קול בכי מוכר ,כשהסתובבתי מאחורי עמד שינו הילד שעזרתי לו מוקדם יותר הבוקר.
הוא עמד כמה דקות במיקומו עם עיניים אדומות מבכי ופה פעור למרה הגופות, ידיו רעדו ואז "אמא" הוא צרח בקול מחריד. הוא רץ לעבר הגופה של האישה בעלת השער החום שלא נראתה מעניינת לאף אחד מלבדו.
"אמא, תקומי, את הבטחת שאת תמיד תישארי, את הבטחת לאבא ,את הבטחת לי ,אמא תתעוררי, אמא" שינו ניענה את הגופה חסרת החיים, אך לשווא. אמא של שינו לא תחזור אליו. הרגשתי דמעות מתגבשות בעייני.
הלכתי לכיוון שינו ושמתי את ידי על כתפו, שינו הסתובב ואמר "היא מתה ארין, אמא שלי מתה"
"אני יודעת" אמרתי לו בעצב. ואני מבטיחה לך שאני ינקום את מותה.
"אמא הבטיחה שהיא תישאר ועכשיו היא הלכה, אני לא רוצה שגם את תלכי, על תבטיחו לי יותר, אני רוצה שהכול היה בסדר ,כמו שאבא אמר לי שיקרה "אמר שינו וקפץ לבין זרועותיי.
"אני יחזור שינו , אולי זה אקח לי זמן, אבל אחרי שאני יחזור הכול היה בסדר כמו שאבא שלך אמר".
שינו הסתכל אלי בעיניים פעורות ואדומות מבכי ,"אני מאמין לך ,את תחזרי " אמר, ותיקווה חדשה ניצתה בעיניו , תקווה שמילאה אותי ברצון להצליח ובביטחון שאני יכולה.
ראש השבט הסתכל על הגופות של אנשיו במבט עצוב ומעורער. 'הגיע היום בוא ארין תימצא את יעודה ותחזיר את המלוכה לכול השבטים, היא הסיכוי היחיד שלנו בקרב הזה'
'הגיעה הזמן שנעשה את הצעד שלנו במערכה, עוד היום נגבש צוות מספיק חזק כדי להגן על ארין ולהביא אותה ברוב כוחה להתמודד מול ניאו ולהחזיר את האיזון והשלווה חזרה לעולמנו ולעולם בני האדם'
מיקי נעמד ליד ראש השבט והסתכל גם הוא בגופות האנשים "אני יודע הכול" אמר "ואני יודע מה אתה חושב, אני רוצה להצטרף, אני רוצה להראות להם מה אני מסוגל, אני רוצה להגן על ארין ,גם אם זה אומר לשים את חיי על הכף ,אני רוצה ליראות אותה מחייכת שוב, אני רוצה ליראות את השלווה חוזרת לשבט שלנו ,ואם זה אומר לעבד את חיי כדי להסיג את המטרות האלו אני מוכן לשלם את המחיר"
ראש השבט הביט במבט עצוב במיקי "יפה אמרתה נערי" אמר "יפה אמרתה" חזר על עצמו בעצבות בשקט.
'הוא לא יודע כמה הוא מזכיר את אביו , רק עם היה לי את האפשרות לספר לו' חשב ראש השבט והסתובב לכיוון אולם החוטם. 'הגיע הזמן לגבש תוכנית'