השעון המתקתק

עמד הוא לבדו שוב בגן האהוב עליו. השלכת החלה מכבר ועליי העצים החלו להצהיב ולנשור. זמנו הגיע הרגיש הוא בכך. אך כשהגיע הרגע שלו חיכה כל חייו בדיוק אז החל לפחד. מה אם אינו רוצה למות?. מה אם אינו מוכן לעזוב את חייו שמהם ניסה להשתחרר?.
מה אם אינו מוכן לשכוח את מה שרצה לזכור?.
אין הוא מוכן. הסתובב הוא לאיטו והחל ללכת לכיוון היציאה מן הגן אך זה היה מאוחר מדי.
התמוטט הוא באחת בעוד מחזיק בידו את חזהו הכואב.
הציץ הוא בשעון שעל ידו וחיוך גדול עלה על פניו. הרופאים איחרו בדקה.
וכך מת הוא לבדו כשחיוך פרוש על פניו ועלים צהובים מלאי קמטים מכסים את ידיו ורגליו כאילו אומרים לו שאין הוא לבדו יותר.