התמכרות כואבת

אני מחפשת כמטורפת במגירות המטבח, אם מישהו היה מביט מהצד קרוב לוודאי שהיה רואה בעיני את הטירוף בעיינים. אני מרגישה כנרקומנית, שרוצה להשכיח את היצר שבוער בפנים, להשקיט מעט את הסערה שמתחוללת בנפש החולה. לבסוף אני מוצאת סכין חדה שתעשה את מלאכתה כמו שצריך. הבית שקט אף אחד לא נמצא. אני עולה לחדרי חזרה, נועלת פעמיים את הדלת ומתישבת על השטיח הכחול. אני מורידה את מכנסי ונשארת עם תחתונים בלבד. נוטלת את הסכין וחותכת קו ישר, סימטרי כמו שאני כה אוהבת. במהירות הדם נוזל מהחתך ומכתים את עורי בכתם אדום, יפיפה.
הגוף נרגע, מתרפה, ואיתם כל הרגשות שהתצברו בפנים. אני חותכת בבשרי עוד שלושה קווים סימטרים, ומתמוגגת מהדם הנוזל, שמכתים את עורי הכהה. הפעולה הזו כה מרגיעה, כה כיף לברוח לחתכים שקשה שכבר אי אפשר שהרגשות עולות על גדות הנפש.
הדם נוזל עכשו בכמות גדולה, מתחיל לטפטף על השטיח, ואני במיומנות שולחת יד לשולחני נוטלת יוד טישו ופלסטרים.
מביטה שוב בכתמים היפיפים שעל עורי ומורחת יוד שמה פלסטר, וברגע שאני לובשת את מכנסי חזרה דלת הבית נפתחת, ואני מחביאה את היוד והפלסטרים.
והחיוך על פני לא מש, ורוגע מתפשט בגופי כאשר הרגשת הכאב בוערת ברגלי.