מתוסבכת – פרק 22 החזרה של לוק

אני לא יודעת אפילו איך להסביר את ההרגשה שיש לי בגוף עכשיו, ישר זהיתי את הקול שלו מבעד לפלאפון. ״הלו?״ שאלתי בחשש, למרות שידעתי טוב מאוד מי הולך לענות לי עכשיו. סימנתי לרותם שאני תכף באה, היא חייכה והלכה לסלון. ״זה אני״ אמר לאחר כמה שניות. נשמתי נשימה עמוקה לפני שעניתי, מכירים את הרגעים האלו שלשניה אתם בטוחים שאתם הוזים? למרות שידעתי שזה הוא, ״מי זה?״ שאלתי ליתר ביטחון. ״זה לוק, גל״ אמר ולרגע כל הגוף שלי השתתק למשמע השם שלי, ״לוק?״ שאלתי. ״תקשיבי, אני מתקשר לאזהיר אותך, הם יודעים איפה את נמצאת״ אמר. ״גל! מה יש לך בואי לסלון!״ שמעתי את הקריאה של דניאל. ״רק רגע״ קראתי חזרה. ״לוק? מי? על מה אתה מדבר?״ שאלתי אבל מאוחר מידי הוא ניתק, כשנכנסתי להתקשר שוב למספר, ראיתי שהוא היה חסוי. ״גל?״ קולו של רון שיחרר אותי מהלחץ של שיחת הפלאפון. ״כן?״ שאלתי בחיוך מאולץ. ״הכל בסדר?״ שאל. לרגע התלבטתי, ״לא רון, משהו קורה״ אמרתי ומיהרתי להתיישב לי על כיסא לפני שאפול על הרגליים מסטרס. ״מה קרה? עם מי דיברת?״ שאל והתיישב לידי מביט בפלאפון, ראיתי את החבר׳ה נכנסים למטבח גם הם. ״גל? רון? קרה משהו?״ שאלה בר. ״מה יש?״ אמר עומר מתקרב. ״תירגעו, תנו לה רגע״ אמר רון, מביט בי. העברתי מבט לפלאפון ואז חזרה לרון ״זה היה הוא״ אמרתי נזכרת בשיחה הקצרה. אני לא יודעת איך להסביר את זה אפילו, אבל משהו בשמיעת הקול שלו שוב, גרם לי להרגיש יותר טוב באיזה שהוא מובן. הם המשיכו לבהות בי. ״הוא אמר לי רק משהו על זה שהם יודעים איפה אני״ עניתי לשאלה הרובצת על פניהם. ״מה זאת אומרת? מי יודע?״ שאל רון. ״אני לא יודעת, אני לא בטוחה. הוא ניתק״ אמרתי ויכולתי להרגיש את העיניים שלי מתמלאות בדמעות. למה שלוק יזהיר אותי? ומי לעזאזל מצא אותי?
״אני אדבר עם אביאל״ מילמל רון. ״רגע מה?״ שאלתי ורון יצא החוצה, אני אחריו. ״אביאל״ קרא אל השומר והשומר הסתובב אליו, התקדמתי יחד איתו והשאר מיהרו לצאת אחרינו גם. ״מה יש ילדים? למה אתם לא בפנים?״ שאל ואז הבחין בפנים שלי. ״גל? הכל בסדר?״ שאל מזיז את הנשק שלו הצידה ומתקרב אליי לבחון לשלומי. ״הוא התקשר אליי, הוא אמר לי להיזהר, שהם מצאו אותי״ סיפרתי לו על השיחה. ״מי זה הוא? ומי אלו ׳הם׳?״ שאל בקשיחות האופיינית לו. ״זה שחטף אותה״ אמר אופק. ״אין לי מושג מי אלו ׳הם׳״ אמרתי, למרות שידעתי שיש כמה אפשרויות, האדם שביקר בצפון או החבר׳ה מאוסטריה, או אחרים. הוא הביט מסביב. ״כנסו עכשיו הביתה, קדימה זריז״ אמר וכולנו נכנסו לבית והוא יחד איתנו. ״כל הבית נעול?״ שאל אביאל. ״כן, אני ואמא שלי נעלנו את החלונות והדלתות לפני שהגעת״ אמרתי, מנסה להרגיע את עצמי. ״אני מתקשר למשטרה שתבוא לחקור את העיניין״ אמר והוציא את הפלאפון שלו מהכיס, לפי מספר הנקישות הוא בטח התקשר למישהו ספציפי. רק שלא יזהו את השיחה. אני יודעת שזה טיפשי מצידי, אבל אני בטוחה שהחטיפה שלו, הצילה אותי מידיים אחרות. לוק לא פגע בי, לפחות לא פיזית, ואני יודעת שזה יכל היה להיות גרוע יותר. הרבה יותר.
התנשמתי מהר, הראש שלי היה במחשבות על מי שרוצה לפגוע בי, זה לא הוא, הרי למה שיזהיר אותי מפניו או בכלל למה שיסגיר את עצמו. ״גל הכל בסדר תירגעי, כולנו כאן״ אמר רון וחיבק אותי אליו.
״רונן? זה אביאל, זה בקשר לנערה גל, החוטף יצר קצר״ אמר השומר, סוגר אחריו את הדלת ״תנעלו אחריי״ אמר לעומר ובן, והוא יצא להמשיך את השיחה בחוץ.
״אני בסדר רון, המשטרה תטפל בזה, אני רק רוצה לראות טלוויזיה״ אמרתי ולמרות שראיתי רק את פניו של רון, יכלתי להרגיש את המבטים ההמומים של השאר. ״אוקיי. את בטוחה?״ שאל רון. ״ברור״ עניתי וזה מה שעשינו. צפינו טלוויזיה, סרט קומדיה טוב, ששבר את הקרח והשכיח אותנו לכמה זמן מהמצב הנתון, עד שכמובן נשמע תיקתוק בדלת. ״אני אגש״ אמר עומר וקם, אחריו רון. ״ילדים? זה אני אביאל, המשטרה פה״ נשמע קולו של השומר ועומר פתח את הדלת. ״איפה היא?״ שאל וקמתי ממקומי לכיוון הדלת. ״אני כאן״ עניתי. ״שלום גל, שמי הוא אילנית בואי נשב ונדבר בסדר?״ אישה עם שיער בלונדיני קצר שנחת על כתפייה הופיעה בפניי. התיישבנו במטבח ושני השוטרים האחרים גם. ״בואי ספרי לי רגע על שיחת הפלאפון״ אמרה וקולה נשמע נעים, ומנומס. ״הייתי בדיוק כאן בסלון ודיברתי עם אמא שלי, ואז ניתקנו את השיחה, ומתוך הרגל לזה שהיא התקשרה אליי כמה פעמים רצוף היום, עניתי ישר לצילצול שאחרי, מבלי להבחין במסך״ עניתי וראיתי שאחד מהם רושם הכל בפנקס. ״אוקיי, וספרי לי בדיוק מילה במילה איך התהלכה השיחה״ אמרה והרגשתי איך כולם מסתכלים עליי, אני בסדר. ״זהיתי ישר את הקול שלו״ אמרתי. ״כן אבל מה הוא אמר?״ שאלה אילנית. ״שלום ילדה, זה מה שהוא אמר״ עניתי. ״שלום ילדה? למה זה מה שאמר לך?״ שאלה. ״אני לא בטוחה, אבל ככה הוא נהג לקרוא לי, ילדה. אז זה גם הסגיר אותו. בכל זאת שאלתי מי זה והוא ענה שזה הוא, ואמר לי להיזהר, שמצאו אותי כביכול״ סיפרתי לשוטרת הנחמדה. ״משהו בשיחה גרם לך להרגיש רע? מי היה איתה כאן?״ שאלה והביטה באחרים אבל ישר עניתי ״לא, אני בסדר, הכל בסדר איתי אין לי אף בעיה נפשית. אני רק דואגת, מי מצא אותי?״ שאלתי אותה מודעת לזה שאין בידיה התשובה. ״את זה תשאירי לנו, אבל יש לי שאלה, למה הוא התקשר להזהיר אותך?״ שאלה וגרמה גם לי לתהות זאת שוב. ״אני לא יודעת״ עניתי. ״חברים, תואילו להיכנס לחדר בבקשה, לוו אותם, אני צריכה לדבר איתה ביחודיות״ אמרה וסימנה לשוטרים ללוות את השאר לחדר שלי. אביאל נישאר. זה רק גרם לי לחשוד לגבי כיוון השיחה. ״גל, זה חשוב, תהיי פתוחה איתי בבקשה, היה בינך לבין החוטף משהו מעבר ליחסים של חוטף ונחטף?״ שאלה אבל לרגע הייתי מבולבלת. ״אני לא מבינה את הכוונה שלך״ עניתי. ״אני שואלת, אם הוא נגע בך? או אולי שיתף אותך ברגשות שלו?״ שאלה, אבל חוץ מהשיחה על המוות של אח שלו, כלום לא עלה לי לראש. ואם בכלל הוא דיבר את האמת, השם שלו הוא שקר, השם זה כל המהות של האדם. ״לא אילנית, שום דבר״ עניתי את השקר הלבן, לא הרגשתי צורך לשתף. ״אוקיי, אני מאמינה לך. ולא הבחנת בסימנים מוזרים של החוטף לנסות.. אולי… להתחבב עלייך?״ שאלה, ואז הבנתי לאן היא חותרת. ״לא! איך את יכולה לחשוב ככה? את חושבת שקיימנו יחסים רומנטים? תגידי לי את שומעת את עצמך?!״ קראתי בעצבים ונעמדתי במקום. ״היי גל הכל בסדר, אני פה״ אמר אביאל ותפס בי בכתפיי, מנסה להרגיע אותי. ״היא לא מנסה לגנות אותך, היא לא רוצה לפגוע בך, היא פה כדי לעזור״ אמר, גורם לי לרצות לשבת במקומי שוב. ״אני בסדר״ אמרתי והתיישבתי. ״אני מצטערת גל, כמובן שזה לא מה שחשבתי, אך התפקיד שלי הוא לבדוק הכל״ אמרה. ״אם ככה היית קוראת בתרשימים האלו שלך שאני אפילו לא ראיתי את הפנים שלו״ אמרתי, מתגוננת בפנייה. ״צודקת, אני מצטערת״ אמרה. אני יודעת שזה רק התפקיד שלה, אבל זה בכל זאת הכעיס אותי. איך היא העלתה את זה?. ״גל!״ נשמעה הדלת נפתחת ואמא שלי רצה לכיווני, מחבקת אותי. ״אמא הכל בסדר״ אמרתי, שיט רק שלא תכעס על עצמה. ״ידעתי שאסור היה לי להשאיר אותך לבד, אני מצטערת״ אמרה. ״אמא, הייתי עם הבנות, הבנים ואביאל ששמר עלינו, הכל בסדר״ אמרתי מרגיעה אותה. ״לפי מה שנראה, החוטף הזהיר אותה בפני אנשים המעוניינים בבת שלך, לכל העיניין״ אמרה אילנית וקמה ממקומה, מסמנת לשוטרים לבוא, כל השאר קיבלו אישור לצאת מהחדר. ״איפה לילי?״ שאלתי את אמא. ״היא אצל איציק, המשטרה חשבה שיהיה בטוח יותר להשאיר אותה שם, יחד עם שוטר. מסוכן שתהיה כאן״ אמרה. ״נכון מאוד, עדיף ככה שלא ידעו על הקטנה״ אמר אחד השוטרים האחרים. ״הגיע הזמן שלנו לזוז, אביאל אתה נשאר כאן, אנחנו צריכים את הפלאפון שלך״ אמרה השוטרת והעברתי אליה את הפלאפון. ״אל תדאגי מחר הוא יחזור אלייך.״ אמרה. השוטרים יצאו החוצה ונשארנו רק אנחנו עם אמא שלי ואביאל. ״אביאל, שמור עליה, אני אחזיר את הילדים הביתה. אל תזוז מימנה סנטימטר.״ אמרה אמא שלי. ״וואו רגע, את רוצה לומר לי שהיא בסכנה עכשיו?״ שאל בן. ״אני לא רוצה לחזור״ אמרה בר. ״תקשיבו, מסוכן לכם להיות כאן כרגע, אני מצטערת, אבל כולכם תצטרכו לחזור, המשטרה הביאה תגבור לבית להלילה. ההורים שלכם יהרגו אותי״ אמרה אמא שלי חייכה אליהם ואני העברתי את המבט שלי לכיוון רון, הוא הביט בי ואז הפנה את המבט שלו לרותם. ״אין בעיה״ הוא אמר, האמת שקצת מפתיע אותי שהוא לא מתעקש להישאר, אבל אנוכי מצידי יהיה לגרום לו לעשות זאת. חייכתי אליו, מודה לו שהוא לא עושה מזה בלאגן והוא חייך חזרה.
כולם הצטופפו בג׳יפ של אמא שלי, נשקתי את רון לשלום ואביאל נשאר לשמור עליי בתוך הבית בזמן שארבעה אנשי ביטחון משטרתיים עמדו כל אחד בפינה אחרת של הבית.
ישבנו בשולחן שבמטבח אחד מול השני, כל אחד שתה לו את התה שלו, ושתיקה ארוכה השתוררה בנינו. שלחתי את היד שלי לקחת עוגייה מהקופסא ואז נשפך עלי מעט תה על החולצה, מהר הזזתי אותה מהגוף שלי כדי שלא אתלכלך.
״אני שנייה באה״ אמרתי וקמתי לכיוון החדר. ״וואו לאן זה?״ שאל. ״לחדר שלי״ עניתי. ״אני בא״ אמר. ״היי אני רק מחליפה חולצה, קצת לא נאה אביאל״ עניתי בחיוך והוא עם הפנים הקשוחות שלו, בכל זאת נראה מבויש במעט. ״בסדר, זריז״ אישר.
נכנסתי לחדר שלי ופשטתי את הסריג מעליי, מחפשת לי חולצה נוחה ללבוש. בסוף בחרתי חולצת פיג׳מה ארוכה. יצאתי חזרה למטבח. ״רואה, עדיין חייה״ אמרתי לשומר הלחוץ. ״זה נראה לך מצחיק?״ שאל. נאנחתי ״אל תעז אפילו, אני יודעת טוב מאוד במה מדובר, אני זו שנחטפה והוצאה מהארץ זוכר? מותר לי לצחוק על זה אם זו הדרך שאבחר להגיב לזה״ אמרתי מסרבת לשמוע הטפות. ״צודקת, מצטער. אבל גל, אני דואג לך זה הכל, אל תהיי תוקפנית״ אמר והתיישבתי. ״סליחה״ עניתי,עכשיו אני זו שהייתי מבויישת בקצת.
אני מתחילה להרגיש כאילו באמת הפכתי לתוקפנית בזמן האחרון. חשבתי שיהיה לי כיף לחזור מן הסתם… ושאני סוף סוף הרגיש טוב, אבל משהו בי מרגיש צבוע, אני לא אותה גל. אלו לא אותם חיים, אני כאילו מנסה להיכנס לנעליים אחרות.
בסוף אמא חזרה הביתה ואני הלכתי לישון בחדר שלי סוף סוף, ראיתי מעט טלוויזיה ושמעתי מוזיקה, עברתי לי בפייסבוק דרך המחשב ונרגעתי לי.
״בוקר טוב!״ קראה אמא שלי לתוך חלל החדר על הבוקר, היא רוצה שנצא קצת, לפי דעתי זה היועצים הפסיכולוגים אמרו לה שצריך להחזיר אותי לשגרה, אחרת אחרי מה שהיה אתמול היא בחיים לא הייתה מוציאה אותי ככה מהבית כשיש עליי איום.
קמתי והיה לי צורך להשקיע בעצמי, כבר כמעט חצי שנה שלא התיפייפתי לי. עשיתי מחליק והתאפרתי איפור עדין כמו שאני אוהבת. לבשתי את סריג האפור שלי עם חצאית שחורה יפה ונעליים גבוהות.
אמא שלי לקחה את המפתחות של האוטו והתחלנו לנסוע ״לאן נוסעים?״ שאלה. ״לא יודעת.. לאן את רוצה?״ שאלתי. ״אני? את״ אמרה ואז חשבתי לי לאן כבר אפשר ללכת.
״מתאים לי סינימה, הרבה זמן לא הייתי בסינימה״ אמרתי בחיוך, זה מקום הבילוי האהוב עליי מספר אחד. ״מעולה״ אמר והסיעה את הרכב מחוץ המושב לכיוון צפונה.
ירדנו מהאוטו ואמא שלי בנתיים קנתה כרטיסים, הפלאפון שלי רטט. רון מתקשר.
״הלו?״ עניתי. ״היי גל מה קורה?״ ענה. ענה מוזר. ״אממ הכל טוב.. למה לא ענית לי להודעה שכתבתי לך הבוקר?״ שאלתי. ״אה מצטער באתי לענות אבל נכבה לי הסוללה״ ענה ״מה איתך יפה שלי? יצאת כבר עם אמא שלך?״ שאל. ״כן אני בסינימה סיטי״ עניתי. ״אתן בראשון?״ שאל. ״כן, למה אתה פה?״ שאלתי בציניות. ״לא סתם את יודעת שאבא שלי גר שם״ אמר ואז שמעתי קולות מדברים מאחוריו. ״עם מי אתה?״ שאלתי. ״עם אופק.. ישנתי אצלו, טוב אני כבר אדבר איתך, ביי תהני״ אמר וניתק. מה הבעיות שלו? למה הוא מדבר אליי בכזאת אדישות.
אמא שלי יצאה מהתור ״קניתי, את באה לקנות פוקפורן?״ שאלה. ״כבר? מה הסרטים שלנו באותו הזמן?״ שאלתי. ״לא, שלי עכשיו ושלך עוד רבע שעה.. אבל בכללי בואי נלך נקנה, שלא ניתקע בתורות שם״ אמרה והסכמתי. עלינו יחד לקומה העליונה וקנינו פוקפורן, אמא שלי נכנסה לסרט ואני נשארתי וחיכיתי שאוכל להיכנס אז בנתיים ישבתי שם על אחד מהשולחנות הגבוהים. הפלאפון רטט שוב. ״הלו?״ עניתי לשיחה מבר. ״היי גלוש, מה קורה? איך ביום כיף עם אמא?״ שאלה. ״יום כיף״ אמרתי מגלגלת עיניים, צחקתי יחד איתה. ״האמת שכיף״ עניתי. ״מה איתך איפה את?״ שאלתי. ״אני אצל אופק״ אמרה. ״אה גם את שם?״ שאלתי. ״גם אני? מה יש לך רק אני פה. כאילו אני ואופק, בכל זאת זה הבית שלו״ אמרה בהומור האופייני לה. ״רון אמר לי לפני פחות מעשר דקות שהוא עם אופק״ אמרתי. ״אה אממ כן הוא היה ועכשיו הוא לא״ אמרה בר והיא פשוט שקרנית גרועה. ״בר אני בשוק ממך! את משקרת לי?״ קראתי בכעס מעבר לפלאפון. ״אוקיי סליחה את צודקת..״ אמרה. מה צודקת? מה הקשר? למה את מגינה עליו? ומפני מה? ״את יודעת איפה הוא?״ שאלתי. ״לא.. אין לי מושג״ אמרה ובסוף נתתי לה תירוץ שאני צריכה להיכנס לסרט למרות שבדיעבד יש לי עוד שמונה דקות. ישבתי ולגמתי מכוס הקולה הקרה, אפשר להבחין בגשם המאופיין לדצמבר מכה בחלונות. בהיתי בו כמו היפנוט. אני אוהבת את החורף כל כך. בסופו של דבר, לקחתי את הפוקפורן והקולה ונכנסתי לתוך אולמות הסרטים. מתיישבת לי על כיסא הקולנוע ומחכה לסוף הפרסומות. התחילו להיכנס אנשים והתיישבו לידי זרים משני הצדדים, נורא מגעיל אותי להיות ככה ליד זרים, אחת הסיבות שאני מעדיפה לצאת עם כמה חברות.
סוף הסרט, הוא היה מצחיק כל כך והרגשתי מרוצה מסוף הסרט. אני באמת חובבת סרטים, פשוט אוהבת את זה.
״אחלה סרט נכון?״ אמר הזר האקראי שלא הבחנתי בו קודם לכן. ״כן״ עניתי. הוא נראה בן איזה עשרים ומשהו. קמתי ויצאתי החוצה, חייגתי לאמא שלי שכבר יצאה מהסרט שלה ובאתי לשבת איתה בבית הקפה. ״איך היה אמא? שלי היה ממש מצחיק״ אמרתי. ״אה שלי היה דרמטי מאוד, כמו שאני אוהבת״ אמרה וחייכה.
״גל״ אמרה אמא שלי כעבור כמה דקות שקטות. הרמתי את הראש מהמסך פלאפון ״מה?״. -״אני שמה כסף ואנחנו הולכות מפה לאט מבלי למשוך תשומת לב, שני הגברים שם מחפשים משהו באופן מחשיד. גיחחתי ״אמא הכל בסדר את סתם פרנואידית״ אמרתי והסתובבתי אחורה, מבחינך בשני העבריינים האלו שבאמת מחפשים משהו. אני מזהה את הגבוה. ״היי הוא היה איתי בסרט… רגע. שיט״ מלמלתי והסתובבתי חזרה לאמא שלי ״מה קרה?״ שאלה. ״אני חושבת שאני מזהה אותו״ אמרתי. ״עפים מפה עכשיו! שימי את הכובע צמר שלך על הראש״ אמרה והוציאה כסף מהארנק והניחה על השולחן. ״בואי״ אמרה ותפסה לי ביד, המשכנו לצעוד ובסוף שיחררתי את היד שלי מהיד שלה. ״הכל בסדר, בואי ניסע למקום אחר״ הצעתי בתקווה שהיא לא תיכנס לסרטים. אבל מאוחר מידי ״ממש לא, אנחנו חוזרות עכשיו הביתה! צריך לעדכן את המשטרה!״ היא אמרה והתקדמנו לאוטו, היא הוציאה את המפתחות והלכתי לצד השני להיכנס קדימה, הרמתי מבט למבנה של הסינימה, מתבאסת לי ואז הבחנתי בו. לוק, עומד שם ומביט בי חזרה.