מבעד למראה – פרולוג

המוות היה קרוב, קרוב מאוד. קובו היה פצוע בכתף במצב קשה מאוד, הייתה לו כוויה קשה בלחי השמאלית וכנראה שבר ברגל ימין . למרות הקושי קובו לא ויתר. לא, לא עכשיו. הוא היה מוקף אויבים. לרוב קובו מאמין באמירה שכל טעויות צריך לשלם. הוא שילם, שילם בגדול. מצד אחד נעמדו אויבים פרליניים, מצד שני היו חיילים דיקליניים . כולם חיכו מי יעשה מהלך ראשון. קובו ידע שאם הוא ידבר עם אחד מהצדדים הוא ימות, מוקדם מהצפוי. "עזבו אותו, הוא שלנו " צעק אחד מהחיילים הפרליניים "אתם יודעים מה נכון לכולם. תעופו מפה בשקט בלי להפריע. אם לא… יישפך פה דם. בזאת אני נשבע" אי אפשר היה להתעלם מהנימה האכזרית אבל החלטית של החייל הפרליני. ידוע שהדיקלינים הרבה יותר חזקים מהפרליניים אבל במקרה זה הפרליניים היו ביתרון מספרי עצום ואי אפשר להתעלם מהעובדה שהם הרבה יותר נחושים לנצח היום. קובו לא הכיר את החייל שדיבר, מה שאומר שהוא היה חייל פשוט, טיפש וחסר ניסיון. הפרליניים היו ידועים בחופש שהם נותנים לאזרחים ולחיילים. רואים את חוצפתם ויהירותם של הפרליניים עוד ממבט ראשון. נראה שבעיניו של הטוראי אין ניצוץ של פחד וחשש לחייו. פתאום ידו של הטוראי הפכה לנטיף של קרח באורך של מטר וחצי. הוא התחיל לרוץ לעבר הגדוד הדיקליני ללא התנגדות מחבריו לקרב. זו ההוכחה שהפרליניים טיפשים. קובו הבין שאפילו לטוראים ולחיילים הפשוטים הפרליניים יש כוחות, אצל הדיקליניים זה שונה לגמרי. בערך שני מטרים לפני שהגיע לגדוד הדיקליני הוא נבלם ובן רגע עף שלושה מטר אחורנית. זה היה אגרוף ברזל שפגע בסנטרו של הטוראי וניפץ אותו לרסיסים. זה היה דורן שפגע בו. דורן היה ידוע בכל הארץ בזכות האלימות הפיזית שלו והתפרצויות הכעס הפתאומיות. ביחד עם כוח הברזל דורן נחשב אחד הלוחמים החזקים בארץ. זהו הדור הראשון שמקבל את כוח הברזל. יש שמועה שאומרת שדורן "קיבל" את כוחותיו בעזרת ניתוח שביצע כדי ליצור צמיד חדש לפי רצונו ולהתאים אותו לגופו. לטוראי הפרליני היה מזל שהוא חי. דורן הורג אנשים על ימין ועל שמאל, בלי שום מאמץ. תשומת הלב של כולם עברה אל הטוראי ואל דורן כך שלא שמו לב ששלושה חיילים פרליניים התגנבו מאחורי הגדוד הדיקליני והצליחו לחדור בקלות. קובו לא הבין מה קורה שם ואז הצליח לראות שהחיילים הדיקליניים מקיפים את דורן ומנסים להגן עליו. קובו הבין שהטוראי היה רק הסחת דעת פרלינית. חכם, מאוד חכם. החיילים הדיקליניים שלפו פגיונות חשמליים. להשתמש בכוחות מיוחדים במצב כזה זה טיפשי ומסוכן . רואים שהדיקליניים התכוננו למצבים כאלו מראש. קובו שכב על הרצפה בצד, מתכנן את הצעד הבא שלו. בריחה או התערבות היא לא אפשרות במצב הנוכחי. הוא יהרג על המקום. הכי טוב זה לאגור כוחות ולראות את שני הצדדים משמידים אחד את השני, אבל מצד שני, אם הוא לא יקבל עזרה הוא יאבד דם וימות מהפצעים, אסור לו להרשות את זה. לאחר מכן קובו גילה ששלושה חיילים הסתננו לגדוד הדיקליני והצליחו להרוג שבעה חיילים דיקליניים. כול המסתננים נהרגו בקלות. אבל כרגע הפרליניים מצליחים לנצח ובקצב הזה הם יביסו את הדיקליניים. לאחר שהמהומה הסתיימה תשומת הלב חזרה לקובו. כרגע לא הייתה לו תוכנית. נראה שדורן היה עצבני מאוד (יותר מהרגיל) אבל עדיין היה שמץ של אדישות על פניו, כאילו הוא ציפה שכל זה יקרה. קובו היה נסער ובשוק, הוא ראה קרבות בחייו אבל מרחץ דמים תחמני שכזה, עוד לא. ידוע שלפרליניים מאוד חשוב חייהם של החיילים והאזרחים ומהלך שדרש הקרבה היה מפתיע יחסית. כנראה שהם רוצים את קובו לידיהם יותר ממה שהוא העלה בדעתו. דורן הרים את ידיו, מהלך שנחשב מעשה של כניעה אבל קובו ידע שדורן לא ייכנע בלי להרוויח משהו. "טוב, עשיתם מהלך מסוכן, מפתיע ומרשים. כל הכבוד" דורן שחצן כל כך שנדיר שהוא מחמיא למישהו, בעיקר לא לאויביו. "אם אני ארצה אני יכול לחסל את כולכם במו ידי, אז אני מציע עסקה."
"כולי אוזן" קובו שם לב שלפרליני הזה יש דרגות על המדים שלו, הוא היה המפקד האמיתי של המבצע הזה.
"אני לא מוכן להפסיד ככה: עם רק חצי מהגדוד חי, בלי השלל, ועם מעט קרבנות אויב."
קובו צפה במתרחש וראה שהפרליניים מאוד מתעניינים. הם מעדיפים לסיים את זה בלי קרב ועם כמה שפחות הרוגים. דורן הזכיר שהוא לא מוכן לחזור הביתה בלי השלל. זה ברור לכולם שקובו הוא ה"שלל". אבל השאלה היא: האם דורן העקשן והשחצן יסכים לוותר בקלות כזאת על המשימה? קובו מבין שאם תתבצע עסקה סיכוייו לצאת משם חופשי יהיו אפסיים. "אוקיי אז הנה ההצעה. אתם תיקחו את המשימה, ואני אקח בשבי עשרה חיילים שלכם." לבו של קובו החסיר פעימה למשמע הדברים. כולם שם ידעו שהדיקליניים לא לוקחים שבויים. במיוחד אם הם חזרו מופסדים. בעצם דורן השאיר את הפרליניים בהחלטה קשה : ניצחון או חיי אדם. אם הפרליניים יסכימו לעסקה זה יראה חולשה ופחדנות, אבל דבקות במטרה. ואם לא, הפרליניים יצאו אמיצים אבל אם הם יובסו כשיש להם יתרון מספרי גדול, הם יצאו עלובים וחלשים. דורן היה ידוע בערמומיות שלו, הוא לא יצא מפה מופסד, בכל דרך שהיא. הפרליניים התייעצו במשך דקות ארוכות ולדורן נמאס "כל דקה שחולפת.." דורן לקח חץ וקשת מאחת הגופות שעל הרצפה. הוא לקח לפיד ושרף את קצה החץ "…אני יורה באחד מכם. ברגע שיישארו לכם שבעה אנשים, אני הורג את כולם. ברור?" הפרליניים התחילו להילחץ ולהתווכח דווקא ברגעים הלא נכונים.
"אם נסכים לעסקה ותיקח עשרה חיילים שלנו, אתם תהיו ביתרון מספרי, תביסו אותנו ותקחו את השלל." סוף סוף הפרליניים שואלים שאלה חכמה, אבל האם זו השאלה הנכונה?
"אתם יודעים שלא אכפת לי ממנו. מצדי שייזרק לתא כלא הכי רקוב שקיים, אפילו אם זה במדינת אויב. אבל אני לא רוצה לחזור הביתה מופסד ונזק לאויב אינו נחשב הפסד. שני הצדדים מרוויחים." כל אחד שהיה טיפת שכל בראש היה חושד, אבל בהתחשב בכך שמדובר בפרליניים הטיפשים, דורן שיחק בחכמה. הפרליניים חזרו למעגל הקבוצתי וכעבור עשר שניות המפקד קרא "יש עסקה. עכשיו אנחנו נציב עשרה חיילים בשורה ואתה תיקח אותם ותעזוב אותנו בשקט." הפרליניים העמידו עשרה חיילים שנראים פשוטים: ללא דרגות או יכולות חיצוניות מרשימות במיוחד. דורן נענע בראשו "אתם כנראה פספסתם פרט אחד בעסקה. אני בוחר את מי אני לוקח" דורן ירה שלושה חצים בוערים במדויק על שלושה מהמפקדים העליונים של הפלוגה. "אתה רימית אותנו.. אתה תשלם על זה" אחד מהפרליניים שנורו אמר בנשימתו האחרונה. הפרליניים היו בשוק אבל קובו ציפה למשהו בסגנון, הוא מכיר את דורן יותר מדי טוב. אחד אחד דורן ירה בעוד שבעה פרליניים אקראיים אבל לכולם היה דבר אחד במשותף: הם לא היו בשורה שהמנהיגים הפרליניים בחרו, כלומר, דורן פסח על האמיצים שלא פחדו ולא ברחו, אלו שלא מפחדים מהמוות. יכול להיות שיש למפלצת הזאת לב אחרי הכל. דורן סיים לנקות את הקשת שלו מדם פרליני והחזיר אותה על הרצפה, ליד הבעלים שלה. עכשיו הוא פנה אל קובו הפצוע. לקובו נשארו עשר דקות בחיים לכל היותר. אחרי זה הוא ימות מאיבוד דם. קובו לא ידע מה לעשות הוא היה משותק. דורן קשר אותו באזיקים נוגדי קסם לנגד עיני הפרליניים ההמומים (אלו שעוד נשארו בחיים.) דורן התחיל לגרור אותו אבל קובו ניסה להתנגד אבל הוא היה חלש מדי. פתאום חץ נורא מאחד הבניינים שבאזור וננעץ ישר בלבו של קובו. דורן שיחרר אותו ונראה בשוק, הסתכל לכיוון שממנו החץ הגיע והתחיל לקלל לעצמו.
"אז נראה שאחרי הכל כן היה אכפת לך ממני, שקרן מסריח…" אפילו כמה רגעים לפני מותו קובו נהנה מלראות את דורן מתעצבן. התליון הירוק על צווארו של קובו התחיל לזהור.
" מה זה!? התליון שלך! הוא זוהר" דורן היה בשוק והתחיל לגמגם ולבכות. הוא התרחק מקובו מפחד. "נראה שאתה באמת לא יודע כלום. הוא צדק אחרי הכל" קובו אמר בטון מתנשא. בנשימתו האחרונה קובו נגע בתליון הזוהר וברגע שעשה זאת כל מה שנשאר ממנו הייתה אבקה ירוקה, כצבע התליון . הלילה הזה יוביל לשרשרת אירועים אשר ישנו את פני ההיסטוריה. של כל העולמות, של כל היקומים, של כל הממלכות והמימדים, לנצח…