עצבן

וואו, המילים שלך משקפות כמה ניסיון יש לך עם זעם. הקטע פשוט לקריאה וקל כדי לקישור לחיים האישיים של רוב האנשים. אני אוהבת את איך שתיארת את הכעס כישות, והענקת לו קול למרות ההדגשה על העובדה שהוא פנימי ואינו נשמע. הרשה לי בבקשה לומר לך משהו מחוץ לתחום הביקורת והכתיבה, כעס הוא מאיים ומפחיד ביותר לסובבים אותך. אני לא בעלת ניסיון או שנים ארוכות כמו שלך וודאי יש, אך אני הייתי בסיטואציה ממושכת בה הסליחה היא עיוורת וחסרת משמעות, והכעס עורר אצלי נורה אדמה שכעת דולקת בכל פעם שאני חשה מאויימת. כעס שכזה מתבטא באלימות, לפעמים (ומעט לפי איך שתיארת את הכעס שלך) ואלימות היא דבר שלא מתנדף מהר כמו זעם וחימה. האנשים המהווים משהו להוציא עליו זעם יישארו עם הזעם הזה, ויזכרו אותו בכל פעם שמישהו יזעם או יאיים להרים עליהם יד. על ידי זעם ואלימות אתה יורה לעצמך בגלגלים, מחילה היא דבר שקרי. בגלל אלימות אנשים צעירים (כמוני) לומדים להיות שונאי אדם, וגדלים אל תוך הרעיון של להתפתח לצד החברה ולא בתוכה, ובגלל פרץ כעס אחד נאלצים להתקשות להסתגל לחברה, ולא לרצות לעולם לחיות בתוכה. נקודה למחשבה על תוצאות הכעס. אשמח לקרוא עוד קטעים שלך, יפה ביותר. אליס

ואו! אני כל כך מזדהה

אתם יכולים בבקשה להגיב לסיפור שלי ובאופן כללי לכל הסיפורים שאני יכתבו פה בבקשה זה מאוד חשוב לי חבר'ה

אני מבינה שאנחנו מדברים על סיטואציות דומות, טוב ואנוכי לדעת שאתה מסוגל להבין. אבא שלי הוא גם מן טיפוס שכזה, אלים ומבולבל אך לכעס ההוא שלא היו השלכות על המצב הנפשי שלי, וכעת גוררות אותי מפסיכולוגים למוסדות. כך זה עלול להשפיע. אני לא חושבת שאני אמיצה כשאני כותבת את זה, אני חושבת שלמרות שאני לא מכירה אותך, יכולתי לתאר לעצמי שאתה אדם מאופק יותר מזעם פשוט, ולכן הרגשתי צורך להראות מה הוא עושה. נערים בגילי גדלים להיות חלק מהחברה, או שנואים את החברה, שונאים וכועסים של מה שעוללה להם, בגלל הכעס ההוא. אני אחשיב את עצמי לברת מזל אם אגדל להיות מסוגלת להשתלב חברתית ורגשית בחברה, ולחדול מלשנוא אנשים, וכך לחדול לכעוס עליהם. אני מודה לך על ההבנה והכתיבה היפה

כשאני עצבנית, גם אני מודעת היטב להשלכות ובכל זאת אומרת או עושה את מה שזה לא יהיה. אבל העצבים אצלי נגרמים משנאה אינסופית לכל מיני דברים. אני יכולה להתעצבן ממשהו בגלל שנאה ובתוך תוכי אני פשוט מדמיינת את עצמי קורעת את הבגדים, מפילה שולחן, מרביצה, מקללת. אני חיה רעה כשאני שונאת משהו/מישהו. יש בי שנאה עצומה. בד בבד יש בי גם חיבה גדולה לדברים מסוימים.
כמה משונים בני אדם.

יפה מאוד, זה היה כמו להכנס לראש אחר בשבילי אבל באותו הזמן הזדהות ענקיצ כי אני רוב הזמן רגועה וכשאני באמת מתעצבנת אני צורחת בקול שמסגיר בתוכו עבודת שטן. לפעמים זה טוב לחשוב עם עצמך ולהגיע לתובנות, לפי הקטע רואים שאתה מכיר את עצמך היטב.