פרק 1 – חלק 2

" אני רוצה להבין משהו , אם אתם לא אשמים , אז מי כן אשם?" שאל השופט בהלם והביט בהם במבט נוקב.
" הכומר אשם , הוא זה שהביא אותם בברית הנישואין ואיחד ביניהם לתמיד. אז הוא שצריך לשאת באשמה. לא האומנת . האומנת גידלה את יוליה כי הייתה בשבילה כמו פרח , כמו בובה. כל כך טהורה וכל כך אצילית. " אמר האב קפולט בתגובה להאשמות של השופט כלפיי התנהגותה של האומנת.
" הוא ידע בוודאות שהם מרמים אבל אף פעם לא היה לו אומץ לבוא ולעצור אותם. עכשיו בגללו שניהם מתו בנסיבות טרגיות." אמר האב קפולט והפנה אצבע מאשימה כלפיי הכומר.
" אני מבקש לקרוא בדחיפות לכומר , ואני רוצה לשאול אותו כמה שאלות על רומיאו ויוליה. כאשר הוא חיתן אותם , הוא לא ידע שזה אסור?" אמר השופט בתוקף והביט בקהל במבט חסר הבעה.
הכומר פילס את דרכו בין שתי המשפחות קפולט ומנטוגיו .
" אני רוצה להתייחס למה שאמר השופט כרגע, אני הכרתי את רומיאו עוד בילדותו. וגם את יוליה , אני הכרתי אותה בילדותה. היא הייתה כל כך יפה וטהורה, לא חשבתי לרגע שזה ייגמר במוות . לא הייתי מסוגל לנחש שזה יהיה סוף כל כך טראגי.
אפילו , לא הייתי מדמיין מה היה יכול לקרות אלמלא שזה יהיה הסוף של שניהם. " אמר הכומר בבכי כאשר נזכר ברומיאו וביוליה.
" אז איך זה כשרומיאו הגיע לאחוזת הקבר , הוא לא זכה לראות בטוב פניה של אהובתו יוליה , ומיד הוא שם קץ לחייו כי בלעדיה עולמו יהיה שומם. תגידו אתם , אם אתם משקרים כל כך הרבה אז למה אתם מצפים שאני אאמין לכם?" אמר השופט בחומרה.
" ולכן מעצם חומרת הדין שניתנה לי כשופט , אני גוזר גזר דין מאוד קשה על האומנת על כך שהפגישה ביניהם." אמר השופט והטיל את הפצצה.
"לא יקום ולא יהיה! האומנת של יוליה לא אשמה במותה! לא נתן לה לשבת בכלא על פשע שלא עשתה. " אמרו האנשים .