יער הזהב פרק שני.

" ולמה את רצה?" שאלתי.
" שכחת להוסיף ולאן" אמרה בעגמומיות.
" אהא, תוסיפי גם את זה…" ניסיתי לגמור את המפשט בהחלטיות כשנשמעו קלות ריצה, והתנשפות.
אחזתי בידה של הילדה הזו ורצנו אל מאחורי השיח בקרוב ביותר.
"אל תאכלי את זה!" זרקתי את הפרי הרעיל מידה.
" איפה היא לכול הרוחות?!" שאל אנדי. הוא נער חסון, בעל מבנה גוף רחב, מלקת ענקית על עיינו ולחיו נתנו לו מראה קשוח. הוא פרע את שיערו. הוא נראה מודאג.
" הו ארוס שלי, יקירי אני בסדר!" לחשתי.
הילדה נראתה המומה.
" אתם, אתם, אתם…. ארוס?" שאלה בגמגום.\
" אהא." עניתי. " יש לך בעיה?"
" אז מי השני?" שאלה, בפחד, וביראה.
" קרוב משפחה" עניתי בביטול.
" אהא, היא אמורה להיות איפשהו פה…" חיפש לוני. שיערו הבלונדיני מלא עלים וזרדים.
הוא ניגש אל השיח שלנו, אבל כנראה לא חשב שאני יכולה להתחבא שם. כסיל.
" בטח היא המשיכה" אמר לוני, במנוד כתפיים.
אנדי שיפשף את ידיו המצולקות " קדימה, תתכונן להתנשף, היא ונעליי הפלא שלה בטח רחוק מאוד מאיתנו"
אמר, שניהם התחילו לרוץ במהירות אדירה, עם אל מהירה יותר ממהירות האור, כי לא ראינו אותם יותר.
" תצפה להם אכזבה" אמרה הילדה, כמנסה להקניט אותי נשכתי את שפת, עד ששני חריצים ודם ניגר ממנה.
" בואי נלך" אמרתי, הפעם אני הנואשת, היא התצחקה. יצאנו מהיער, אני אוחזת בידה, רצתי כאילו רגליי הן מכונית, ( לא שהיא הומצאה אז….) ראיתי שהיא לוחשת- " היי, אני עפה!" וחיוך דק התצטייר על פניה העגומות. אף על פי שהייתה בת יותר ממני, הרגשתי פתאום אחראית עלייה.
אבל היא בת אדם! אמר קול בראשי, למה לכול העורקים והטבעות הקסומות שבעולם הזה, את, ספציפית את לוקחת את בת האדם הזו, שאינך יודעת אפילו את שמה. אבל היא צריכה עזרה החלטתי והרצתי בהחלטיות רבה יותר.
מישהו תפס בשערי, בטוח שזה מישהו ולא משהו. כי הוא דיבר.
" מה היא עושה על גבך לכול העורקים והטבעות הקסומות!" אמר קול שובב.
" עוד יותר גרוע, למה אתה, מכולם אתה לוני, מושך לארוסתי בשיער?!" אמר אנדי, מזועזע עד עמקי מ נשמתו.
לוני התרחק משיערי.
אנדי לקח במותניים את הילדה המסכנה, וקשר אותה לעץ.
הוא חיבק אותי חיבוק אהמ.. רומנטי כזה, הצמיד אותי אליו. הרגשתי את נשימתו על שיערי.
הוא חפן את ידו בו, ובו הזמן הידק אותי עליו. וביד השניה עבר על סנטרי, הצמיד אותו עליו ונישק אותי ארוכות.
הייתי מסוחררת כול כך!
שמעתי את לוני מתלוננן בקול מרוחק,.
"עכשיו, תספרי לי הכול." אמר. בקול מפתה כול כך.
ניצלתי את משקלי המעט, בכדי להפילו ארצה, על הדשא הרך. נישקתי אותו בעוצמה.
הפעם לוני ממש קיטר ורטן.
" לא תעבוד עליי" צחקתי.
" היי לוני, תשגיח על הילדה, ותפסיק להתלונן!" זרק לעבר לוני, שעם לא הייתי מכירה אותו כול כך, לא הייתי מבינה שדמעות בעייניו.
" לאלאלא" לחשתי. קמתי מהירות וניגשתי אל לוני
" מה קרה?" חיבקתי אותו חיבק אחותי כזה.
" אני מתגעגע אלייך, מאז שהוא הגיע, את לא פסיקה לחרחר סביבו" אמר, דומע.
" הי חבר'ס, יאללה ביי!" שמעתי את קולה של הילדה, היא חתכה את החבלים ורצה קדימה, אל הכיוון שח היער שלנו.
" אוי פאק" אמרתי
" שוב הצצת?!" אמר לוני.
" סתום" אמרנו שנינו והתחלנו לרוץ.