האגדה

מדבר קרח קפוא זו שלווה
והכל דומם אין דבר זז
שום דבר לא מאיים על קיומינו
אפילו לא התחממות גלובלית
אפילו לא שמש שזורחת במזרח
ושוקעת במערב, לא תשפיע רוחנו
כי קרח זה, כסף דומם, בצבע חד
ישקוט.
ושום חיה לא תאמין שיהלום ישנה פנים
הכל נשאר אותו הדבר אש תקפא לקונכיה.

ושום דבר לא ישנה את הלהיטות שלנו
כי מחוץ למדבר הקרח הזועם
יש מקום אחר לגמרי בו
הר עם לוע שוכן.
והשמים יום וליל
יום וליל
מביטים לתוך הקדרה
אדים עולים מעלה אל על
לתוך עינינו
והשמים דומעים.
ושום דבר לא ישנה את המוות
שום דבר לא ישנה את המוות
שום דבר לא ישנה את המוות
השוכן בלוע ההר.
ככה הלהט שלנו נצחי
כמו צפרדע שמנסה לנשום
בתוך הלבה בנהר.
השמים יודעים
השמים יודעים
יודעים וירעו.

ושום דבר לא ישנה את אהבתנו
שום דבר
שום דבר
כי יש עולם הבא
בו צבים שרים
בו צבים שרים
לך מבטיחה.
יש מקום בו
יש שדים
אני רואה את זה
כשאני במיטה שלך
אני מרגישה את זה
כשזה על היד שלך
כשאתה נוגע לי בכתף
כשאתה נוגע לי בכתף
לפעמים כשאתה מסתכל
אהוב שלי.

אני רואה מכשף
כשבחלומות
באים אלייך סוסים
הם נוקשים על דלתך.
יום אחד אולי מלאך המוות יבוא איתם
כדי שיום אחר תבקש ממנו טובה
תשיר לו
תראו וירעו תראו וירעו,
אני מאמינה.
כי יש פרחים למעלה
יש אגם
וסירה.
יש מלאכים.
אני יודעת, לוחם שלי.
אמיתי. ככה אהבתנו חזקה.

ובכל מקום אחר אין אותנו
איפה אנחנו בכלל
לא ברור, רק בזרועות השני
וכל הדברים הללו
מתחוללים מאחור בראש
תמיד
אי שם.

הם נכונים כמו חוקים של טבע
הם חזקים כמו עמודי נחושת וזהב,
מפלרטטים לנו תמיד על השפתיים
הם איתנים כמו רוח חצופה ומשתוללת –
מטיסה מפרש מקצה לקצה עולם.

ויש לנו רעם במבט
וברק מתוך מגע של אצבע,
יש לנו כרבול עתיק שנים
של
כרך לתוך קרח.