סיפורי ערסים אלירן ויובל פרק 18+19

פרק 18
היום בבית ספר עבר סבבה, למרות שאני עצבנית על אלירן.
הוא אפילו לא חזר אליי ולא בא אליי בבית ספר.
גם דורין התנהגה מוזר,היא חזרה מאוחר בלילה ולא הוציאה מילה גם בבוקר.
ומה פתאום אלירן נסע אתמול הביתה?
"היי איפה היית?"שאלתי את דורין שנכנסה לחדר בצהריים.
סיימנו ללמוד מוקדם היום.
"סתם הייתי עם אלירן"אמרה "אני נכנסת למקלחת נדבר"סיכמה ונכנסה.
ניצלתי את הזמן הפנוי שלי כדי ללכת לאלירן.
דפקתי בחדרו ודניאל פתח לי.
"היי איפה אלירן"סגרתי את הדלת והוא הביא לי משהו לשתות.
"תודה"חייכתי ולגמתי מכוס הקולה שהביא לי.
"הוא עם אבא שלו,האמת שהוא צריך כבר לחזור"אמר ובחן את שעונו.
"אבא שלו?"שאלתי.
אין לו אבא,כלומר אבא שלו בגד בג'יין והוא עבר לניו יורק והיה בלגן,ממה שאני יודעת הם לא בקשר.
"כן אבא שלו יונתן"אמר ובדיוק אלירן נכנס לחדר.
"יובלי מה את עושה פה"שאל ונתן לי נשיקה קטנה בפה.
"אפשר להבין מה קרה פה מאתמול בלילה?"שאלתי מחכה להסבר.
"טוב אני מבין שאני צריך ללכת"דניאל קם ויצא מהחדר.
"אני מחכה"חזרתי שנית.
הוא התיישב מולי וסיפר לי הכל..
סיפר על שאמא שלו שיקרה להם ועל העסק שנפל.
סיפר שעכשיו הוא חזר ושדיברנו על הכל ושעכשיו הכל בסדר.
התאכזבתי קצת מדורין,שלא סיפרה לי כלום.
חזרתי לחדר שלי אחרי כמה זמן ורק דנה הייתה שם וסידרה את הבגדים שלה בארון.
"היי דון איך היה"חיבקתי אותה כל כך חזק עד שנראה לי שמחצתי אותה.
"היה כיף להיות שוב עם המשפחה והחברים,מה איתך?בטח התחרפנת משעמום"אמרה בעודה מקפלת ג'ינס ומכניסה לארון.
"אני ואלירן חזרנו"סיפרתי והיא קפצה עליי בחיבוק.
"וואו סופסוף יפה שלי"התלהבה יותר ממני אפילו.
"תגידי איפה שי"שאלתי אחרי כמה זמן של שעמום צורף.
"היא אמרה שהיא לא מרגישה טוב היא חוזרת מחר"אמרה וסגרה את ארונה.
"אני הולכת לדורון,נדבר"עשתה 'דאק פייס' ויצאה מהחדר.
"דורין שבי עכשיו"צעקתי על דורין ברגע שנכנסה לחדר.
"מה קרה"התקרבה עם חיוך לא מובן.
"למה לא סיפרת לי על ההורים שלך.."שאלתי והיא השפילה את ראשה.
"אז הוא סיפר לך הכל?"שאלה והרימה את ראשה בחזרה.
"כן,אני שמחה וגם עצובה בשבילכם שעברתם את כל הבלגן הזה"חיבקתי אותה.
"באיזה שהוא מקום אני שמחה שהוא חזר, תמיד אמרתי לעצמי שלא משנה מה יקרה אני לעולם לא אסלח לו"שיחקה עם אצבעותיה.
"אנחנו לרוב אומרים דברים שאנחנו לא מתכוונים אליהם.אני בטוחה שגם הוא שמח"חייכתי והיא חיבקה אותי.
אני באמת שמחה שאבא שלהם חזר,וכמובן שעכשיו הכל בסדר במשפחה שלהם.

"את מתייצבת כאן מחר בבוקר ברור"אמרה סימה האחראית בנות בחיוך גדול.
"אל תדאגי מחר אני כאן"עניתי בחיוך.
"מזל טוב תהני בובה"חייכה ויצאתי מחדרה.
היום לנויה הקטנה האחיינית שלי יש יומלדת אז נסעתי לארוחה אצלנו בבית.
"היי אבוש"נכנסתי לרכב של אבי שבא לאסוף אותי.
כל הדרך שמענו את השירים שאנחנו אוהבים.
מכל המשפחה אני והוא יצאנו הכי דומים,מבפנים ומבחוץ.

אז סיימנו ארוחה השעה בערך 12 בלילה וסיימנו לנקות ולסדר.
הוריי נכנסו לישון ותומר ואליענה ונויה הקטנה נסעו חזרה לביתם.
לפתע נזכרתי שנגמרו לי החטיפים בחדר בפנימיה!
אני פאנטית בקטעים האלו.
עליתי על בגדים פשוטים וכפכפים וירדתי לקיוסק.
נכנסתי לקיוסק של ה24 שעות וראיתי את שרון ידיד שלי.
"היי שרון מה אתה עובד כאן?"שאלתי והוא יצא משטח הקופה לחבק אותי.
כן,מה את עושה כאן בשעה כזאת?ברחת מהפנימיה הא יעבריינית"צחק ואני מחפשת את הממתקים שלי.
"אל תגזים,לנויה הקטנה היה יומלדת אז שוחררתי עד מחר בבוקר"אמרתי בחיוך ונגשתי לקופה.
"שוחררתי,נשמעת עכשיו ממש עבריינית"צחק והעביר במכונה את הפריטים שלקחתי.
"מה עם אלירן?"שאל ושם הכל בשקיות.
"חזרנו"חייכתי ושילמתי לו.
"אז גם את וגם נדב המשכתם הלאה,שמחה בשבילך יפה שלי"חייך ונשארתי שם עם השקיות.
"גם נדב?"שאלתי והחיוך נעלם מפני לאט לאט.
"הוא ושירה ביחד,לא ידעת?"שאל בפנים מופתעות.
הוא ושירה ביחד?!
הרגשתי כאילו נפל עלי ביניין!
"טוב,הוא כבר לא מעניין אותי"ניסיתי להכחיש ויצאתי משם מחזיקה דמעות.
שירה הייתה קרובה אליי ועזרה לי תמיד עם נדב,איך הכלבה יכולה לעשות לי את זה?
ואיך הוא לא מתבייש?!
רצתי הביתה,נכנסתי לחדר והדמעות התפרצו.
וכמובן שאלירן חסר הטיימינג צלצל אליי.
לא יכולתי לענות לו בוכה..
סיננתי אותי,הוא התקשר שוב,לא עניתי.
הרגשתי כלבה שאני מסננת אותו.
"אני מבין שנרדמת,או שאת פשוט מסננת"שלח.
לא עניתי,אולי הוא יבין שנרדמתי.
האמת הרגשתי כלבה,לא מגיע לו היחס הזה!
התקשרתי אליו בחזרה לאחר חצי שעה,לא הייתי מסוגלת להירדם.
דניאל ענה ואמר ושהוא ישן.
חיים שלי לא ראיתי אותו חצי יום ואני כבר מתגעגעת

פרק 19
"אתה לא מתבייש? מתי חשבת לספר לי? חתיכת שקרן מטומטם"
"זה לא משנה את העובדה שאת בוגדת!"
"אני בוגדת?איך אתה מסוגל לקחת את הלב שלי ולרסק אותו ככה?"
"אני לא התחלתי עם זה.."
*
-כעבור 4 חודשים-
אז אני ואלירן כבר ארבעה חודשים ביחד וכל כך טוב לנו.
דנה ודורון ביחד.
עומר ודורין נפרדנו לפני חודש וחזרו לפני יומיים.
ואלרועי ושי נפרדו ונישארנו ידידים טובים,הם יותר הסתדרו כידידים מאשר חברים.
המצב עם דורין אלירן ואבא שלהם הולך נהדר.
הם מצאו מקום בלב כדי לסלוח לג'יין אבל זה לא אותו דבר.
יונתן חזר לניו יורק לפני חודש לאחר שמצא דירה בארץ והוא אישתו והבת שלהם עוברים הנה בקרוב.
*
"יובל אלון המנהל ביקש שתבואי לחדרו"התפרצה היועצת באמצע השיעור ושחררה אותי מסבל מתמטיקה!
לקחתי את התיק ויצאתי מהכיתה בעוד כל התלמידים מביטים כאילו עשיתי משהו.
דפקתי שלוש דפיקות בדלת חדרו ונכנסתי.
"היי יובל טוב שהגעת,שבי חמודה"אמר בחיוך והתיישבתי מולו.
"תקשיבי,מגיע היום תלמיד חדש לפנימיה,ובגלל שהוא גם מהעיר שלך אז חשבתי שתכולי לעשות לו סיור קטן במקום ותעזרי לו להסתגל"חייך ובדיוק הדלת נפתחה.
"הו,רק דיברנו.יובל תכירי זה נדב שוקרמן-התלמיד החדש"ברגע שהרמתי את ראשי וראיתי במי מדובר,הרגשתי כאילו הלב שלי מתנתק מגופי ונשמט לרצפה.
"שב נדב,זאת יובל היא תכיר לך את המקום ותעזור לך בהליך ההסתגלות,שיהיה בהצלחה!"קרא בשמחה אלון ואני חיפשתי מקום לקבור את עצמי.
לקחתי את התיק ויצאתי מחדרו בטריקת דלת.
"חכי שניה יובל"צעק ותפס את ידי.
ניסיתי להשתחרר מאחיזתו המכאיבה,אך ללא הצלחה.
"מה אתה עושה פה?"שאלתי.המילים היחידות שהצלחתי להגיד.
"עובר לחיות פה.כנראה"אמר וסרק עם עינייו הגדולות את המקום.
"דווקא פה?אתה מתאמץ להרוס לי את החיים סופית?"הטחתי בו בזעם.
"מה יש לך?"שאל ושיחרר את ידי סופסוף.
"מה עם שירה חברה שלך?השארת אותה לבד?אתה לא מפחד שהיא תבגוד בך..אה שכחתי תפקיד הבוגד הוא שלך"אמרתי והוא השפיל מבט.
"מקנאה?"הרים את ראשו וחייך כמו מפגר.
ברגע זה הרגשתי צורך עז לבעוט בו!
כמו דפוק הוא יכול להיות?!
"אני?מקנאה?חמוד שלי שכחתי אותך ברגע שגיליתי שבגדת בי.עכשיו סע לי מהחיים כבר"הלכתי משם.
אלוהים יודע מאיפה האומץ הגיע לי!
'שכחתי אותך ברגע שגיליתי שבגדת בי'הרגשתי שזה השקר של החיים שלי!
איך אפשר לשכוח אהבה כזאת גדולה?אהבה שבנתה אותי?אהבה שהרסת אותי באותה מידה?

הלכתי לחדר של אלירן,רציתי להיות בזרועות מנחמות.
אבל מצד שני נרתעתי מלספר לו על נדב. "מה את עושה כאן?"שאל שנכנסתי לחדרו.
"באתי לבקר את החבר שלי,אסור?"קפצתי עליו והוא צחק.
"מותר יפהשלי מותר"חייך.
"אלירן אני צריכה לספר לך משהו"אמרתי והסתובבתי אליו לאחר ששכבנו במיטה מחובקים.
"הא חיים שלי"הביט בי וליטף את פניי.
אני פוחדת לספר לו,זה יצור בלגנים.
בסוף החלטתי לספר לו.מה שיהיה יהיה!
"נדב עבר לכאן"השפלתי מבט.
"בן זונה,אמר לך משהו?"שאל במבט עצבני וקם מהמיטה.
"אההה..לא.. "גימגמתי.
"תעני לי"הרים את קולו מעט.
"נו סתם,הוא ואחת החברות שלי ביחד"אמרתי בזריזות.
אלירן התעצבן,קלטתי את זה.
"מה עשית עם אחד כמוהו בכלל?"שאל בעצבים והחל להתהלך בחדר כמו סביבון.
שתקתי והשפלתי מבט.
התגעגעתי לנדב.עצם המחשבה שמישהי אחרת איתו עכשיו שוברת אותי.
אהבה ראשונה לא שוכחים.
אני אוהבת את אלירן,האמת שאני אוהבת את אלירן כמעט כמו שאהבתי את נדב.
אבל עם נדב היה אחרת,ואני בטוחה שאלירן מרגיש ככה עם טליה..
*
"אלירן חכה נו קשה לי"צעקתי וניסיתי להדביק את קצב הליכתו.
יצאנו אני הוא דנה ודורון לאיזה בר באיזור של ראשון.
דנה ודורון באו במונית נפרדת.
הוא צחק ועצר מספר שניות לחכות לי.
"אמרתי לך לשים נעל שטוחה"שילב את הידי מסביב לידו.
"אוי בנים,נעל שטוחה לא תתאים יגאון"אמרתי ביאוש.
"בכיינית"מילמל בחצי לחישה.
"אוי שתוק"נתתי לו מכה קטנה בעורף.
"אחח"פלט והרים אותי על כתפו בזמן שאני מתחננת שיוריד אותי.
לפעמים הוא יכול להטריף אותי עם השטויות שלו!
הגענו למקום והלכנו ישר לבר.
אלירן ואני לקחנו וודקה-רדבול ודורון ודנה הלכו לרקוד.
"אני אוהב אותך קטנה שלי"אמר ומשך באפי.
"אלירן זה האחרון"ציוותי שביקש שוט נקי מהברמן.
"חייםשלי הכל בסדר"שתה אותו ואמר שהוא הולך לשירותים.
הברמן התקרב אליי וביקשתי שיביא לי וודקה רדבול חלשה,רציתי להיכנס "לראש טוב" מה שנקרא אבל לא להגזים.
"אז מה הוא חבר שלך?"שאל ונשען על הבר מולי.
"כן"לגמתי מהכוס שהניח לצידי.
"כמה זמן?"שאל בסקרנות.
"ארבעה חודשים.מה איתך?רווק?"שאלתי. מנסה לזרום עם השיחה הזאת.
"כן…אני לפני צבא מי צריך עכשיו מערכת יחסים על הראש"אמר והלך להביא לשני גברים שוטים וחזר אליי.
"צבא?אז מה אתה עושה פה?"שאלתי ושתיתי מעט מן הכוס שלי.
"חלטורה קטנה בשביל חבר"אמר בחיוך.
החזרתי לו חיוך ובדיוק אלירן חזר.
הברמן הבין את הרמז והלך.
"מה הוא רצה"זרק לעברי בקול מזלזל.
"סתם דיברנו"אמרתי.
"על מה דיברתם?"אמר ושתה את הכוס שלי.
"סתם דיברנו לא משהו רציני,מה יש לך"שאלתי והוא קרא לברמנית השניה שהייתה שם וביקש ממנה עוד שוט.
"תפסיקי כבר"אמר.
"מה אתה רוצה?!"הרמתי מעט את קולי.
"שתפסיקי להשתרלל עם בנים מול הפרצוף שלי"צעק את זה ושני אנשים שהיו לידנו הביטו בנו.
"אלירן תרגע"צעקתי בעצבים.
"בקושי החלפתי איתו חצי מילה אתה רציני?" מה נראלו לו בכלל?
"יובל,אם אני לא מספיק לך את יכולה לחזור להשתרלל ולשכב עם בנים כמו שתמיד עשית"הסתובב ואמר לי.
הרגשתי כאילו המד עצבים שלי עלה ל100.
איך הוא מעז?!
הורדתי לו סטירה והוא יצא משם.
נשארתי לשבת על הבר והשפלתי את ראשי.
הרגשתי מושפלת.
הרגשתי מטומטמת.
דמעה ראשונה ירדה ואחריה הגיעו עוד.
קמתי וברחתי לשירותים בין כל ההמון.
"אחח"נתקעתי במישהו והרמתי את ראשי אל הבנאדם אשר עמד מולי.
"יובל…מה את עושה כאן?!"