אולי היום , נמות
אולי היום נמות .
זה הדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו .
אולי היום , אולי מחר , אולי כבר מתנו אתמול ואף אחד לא שם לב .
הושטתי יש רועדת אליך .
אם תעמוד איתי פה , רק עוד רגע, אולי אפסיק לחשוב על המוות שלנו.
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
בקבוק אחרי בקבוק , שעה אחרי שעה, היא ישבה שם .
לא בוכה
לא צוחקת
רק שותה .
שותה ושותה ושותה .
הוא בהה בה , תוהה מתי תתעלף או תקיא. או אולי היא סופסוף תבכה , או תדבר.
בדרך כלל אנשים דיברו איתו .
הוא ברמן , וברמנים ידועים ביכולת שלהם להקשיב. כאילו זאת אחת מדרישות התפקיד.
הוא הביט בה וחשב על אחותו הקטנה .
היא לא היתה דומה לה בכלל , אבל היה בה משהו , בדרך שבה החזיקה את עצמה , שהזכיר לו את אנה.
היא סימנה לו להביא לה בקבוק נוסף והשליכה את הבקבוק האחרון לפח שלידו .
כבר לפני חמישה בקבוקים היא גילתה בעצמה איפה הפח .
הוא התקרב אליה ונשען על הבר הדביק מתנמך לגובה העיניים שלה, לא שהיא נמוכה , היא אפילו די גבוהה.
"את בטוחה? " הוא בחן את המבט המעורפל שלה , יש לה עיניים חומות עדינות ששידרו משהו אטום .
היא הנהנה והוא היסס ואז הושיט לה בקבוק נוסף .
הלילה עבר.
שעת הסגירה עברה.
לא היה לו לב להגיד לה ללכת . אז הוא נשאר שם , שוטף כוסות בצד השני של הבר ובוהה בה.
הבוקר הגיע .
"יש לך לאן ללכת?" הוא שאל לבסוף . כשהשעה 11 הלכה והתקרבה בצעדי ענק , הוא צריך להגיע ללימודים .
היא הניחה כרטיס אשראי על הבר ונעמדה מדדה לעבר השירותים .
תגובות (2)
יש בזה כלכך הרבה פונטנציאל רגשי, שחבל לי שככה זה נגמר… סוף קצת רופף לדעתי, אבל חוץ מזה הכתיבה ממש יפה
הסוף לא ממש סוף .. אני די רוצה להמשיך אותו אבל יש לי קטע להרוס דמויות שאני אוהבת אז נטשתי אותם בשלב הזה בינתיים ..