פשוט משוגעת

הייתי רוצה שמשהו לא יהיה בסדר.
הייתי רוצה שתהיה לי בעיה אמיתית.
אבל אין לי, ואני משוגעת כי אני מרגישה שיש לי. אני משוגעת כשאני חושבת שאני חולה וכשאני אומרת שאבא שלי לא רואה אותי.
ויש אנשים עם בעיות אמיתיות, שהם לא משוגעים, ואני מרגישה רע כי הבעיות שלי כל כך לא משמעותיות ולא אמיתיות. גם אם הן מרגישות אמיתיות, גם אם הכל כל כך כואב שאני רועדת והעיניים שלי מתהפכות בחוריהן ודם זולג לי מהאוזניים ועמוד השדרה מתפרק ועצמות מתפקעות והלב מפרפר והריאות נאבקות ואני שלולית גדולה של כאב, גם אז הן לא בגלל שאני משוגעת. וזה מה שיגידו לי אם אספר למישהו על הבעיות שלי, זה מה שכבר אמרו לי, שאני בסדר, שאני סתם ממציאה. אבל אני לא יכולה להגיד את זה לעצמי כשאני עולה בלהבות והבשר נשרף ממני בחלקים ואיברים מתנתקים ואני צורחת אבל איש לא שומע כי בריאות שלי יש רק עשן ועשן ועשן וגם כשאני נמסה והחיים זולגים ממני באיטיות הכאב לא מפסיק.
לפעמים, אחרי שזה נגמר, אני מסוגלת להגיד ששום דבר לא באמת כואב לי, למרות שאני משקרת ואני יודעת את זה, אבל אני מסוגלת להגיד לעצמי שזו בסך הכל המצאה שלי, שזה קורה לכולם.
אבל, בסך הכל, אני יודעת שאני פשוט משוגעת,
ולפעמים אני מקנאת במי שלא.