״מישהו פעם אהב אותי ככה…״

והרגע הזה שכל כך פחדת ממנו הגיע,
הלב מתרוקן מאהבה מהעיניים זולגות דמעות.
החוסן הנפשי שלך ירד , את מרגישה חלשה , ומכורה .. למגע לחיבה , מכורה אליו.
את מרגישה שכל האהבה ששררה לך בלב פעם ומילתה לך כל סנטימטר מהלב במין חומר מתוק וטוב נעלמה , את מרגישה שכל הבטחון שיש מישהו לצידך שתומך בך ואוהב אותך נעלם ,
פתאום את חשופה , והפעם את חשופה לבד
את מנסה לעכל שהאדם הזה שהיה לצידך לאורך כל הדרך הארוכה כבר לא כאן לאחוז בידך , הוא לא כאן לחבק ולהגיד שיהיה בסדר , הוא לא אומר לך כמה שהוא אוהב .
ופתאום כשאת שומעת את הקול שלו בתוך הראש שלך את מתמלאת בכאב שמכווץ את הלב חזק ולא משחרר. וזה מוזר .. כי פעם הקול שלו היה מפריח פרחים וקשת בענן בתוך הלב שלך.
וכשאת מפנימה מחוסר ברירה שזהו , זה נגמר .
את עוברת הלאה , וההרגשה שמישהו פעם אהב אותך , שהיית חשובה למישהו , והוא חשב עלייך .
את ההרגשה הזאת אף אחד לא יכול לקחת ממך ,
זה העבר שלך .
וזה מנחם.. זה מרגיע את המצב שהגבר הזה לא לצידך כאן עכשיו …