oliv
יש צורך להפסיק בבית האחרון?

שיר כמוס

oliv 26/12/2016 665 צפיות 17 תגובות
יש צורך להפסיק בבית האחרון?

אתה
זה כמו
טיפות טל נושרות על אפי
ולא רציתי לגלות לך את זה
לא
וגם לא רציתי להגיד
שאתה האור בגני
אתה האור בגני
אתה האור בגני, יקירי.

אתה
כמו
מיליון קרני שמש
חודרות אל תוך עלי כותרת רכים
ולא רציתי להגיד
לא
וגם לא רציתי לגלות לך את זה
שאתה המעיין אליו זורמים כשמתים
אתה המעיין אליו זורמים כשמתים
אתה המעיין אליו זורמים כשמתים, יקירי.

כי כל אברי המפורקים
עלי כותרת וצינורות גבעולים
הם נוסעים ומתאספים עם הגשם
לתוך המעיין
עוד רגע אעצום את עיניי
ואהיה שוב במקום בו אני שלמה
אני אשחה בין כל מה שאתה רואה.

ואני אקרא לזה שיר.


תגובות (17)

יש לך עולם דימויים נהדר! ממש יפה.

27/12/2016 00:21

"אתה המעיין אליו זורמים כשמתים"- אהבתי כלכך

27/12/2016 01:05

הו, הו, תמיד נהדר לקבל תגובה ממך! תודה רבה, אתה מאוד מפרגן (:

27/12/2016 01:06

אה אלסקה, לא ראיתי. תודה רבה לך! גם אני האמת חיבבתי את זה במיוחד

27/12/2016 01:13

מה קורה, אוליב?
וואו כל כך מקסים,עדין ונוגע! כל העצירות בשיר וירידות השורה מבטאות דברים יותר טוב ממה שמילים מסורבלות יכלו לבטא. יפה שאת מנצלת את כל המשאבים שיש בידייך.
חג שמח!

27/12/2016 13:47

תודה רבה (: זה ממש כיף לשמוע שיכולת למצוא בזה משהו! נעמת לי. חג שמח!

27/12/2016 18:48

ציורים לשוניים מדהימים, צורת השיר גם כן. אהבתי!

27/12/2016 22:53

    תודה רבה, כיף נורא לשמוע את זה, האמת שגם אני חיבבתי את הדברים המדוייקים שציינת (:

    28/12/2016 13:31

אל תורידי את השורה האחרונה. השיר מרגיש אותנטי חי ורענן, וסוג של מושלם בפני עצמו.

28/12/2016 00:07

    לא התכוונתי לשורה הזו התכוונתי לבית האחרון שהרגיש לי קצת… לא יודעת. בבקשה, אפשר לשמוע מה הבנת מהשיר?

    28/12/2016 13:32

אהבתי שהתחלת עם הדברים ה״חמודים״ (טיפות טל, האור בגנך, קרני שמש) ואז דפקת באמצע את ״אתה המעיין אליו זורמים כשמתים״- זה מקסים ביותר.
ועכשיו אני סקרנית, מה הוא רואה בעצם?

28/12/2016 13:04

    האמת שמשום מה התכוונתי שאפילו המעיין הזה ישמע חמוד. אני מפחדת שזה התקבל באור שלילי מדי. כל השיר הזה מדבר על סוג של בושה מסויימת או צניעות. היא לא רצתה להגיד לו את הדברים הללו. לא כי היא מסתירה דווקא, אבל היא גם לא רצתה לגלות בעצמה. לא ברור עדיין לא ירדתי לגמרי לסוף דעתי. ובסוף היא מפורקת וזורמת את המעיין , אולי מעיינות דעתו? אולי מדובר על זה שהיא תיתן לו לראות ולהבין אותה ולאו דווקא תצטרך להשמיע צליל? קשה לומר. מה את חושבת? אני מרגישה שלא ירדתי לנקודה.

    28/12/2016 15:21

בקריאה שנייה השיר אני חושב שהשיר ממש יפה וגם ממש טוב. מצחיק איך לוקח לי זמן לגבש דעה לגבי דברים… אז ניתוח:
השיר מתחיל בזה שהוא חשוב לה והיא לא רוצה להגיד לו (כמו שאמרת בתגובה לגורן). ואז נכנסים אלמנטים נוספים:
יש זרימה, והיא מובילה למעיין (כשמתים). הוא יכול לראות אותה רק כשהיא במעיין. בנוסף, בזרימה, האיברים שלה מפורקים, ואילו במעיין, היא שלמה.
אבל מה המשמעות של הסמלים האלה? האם היא מפורקת בחוץ בגלל שהוא לא רואה אותה? בגלל סיבות אחרות בחיים? האם היא מפורקת, אבל רק מנקודת המבט שלו (ולא מנקודת מנקודת המבט שלה) – וזה בגלל שהוא לא יכול לראות אותה בשום דרך אחרת, או בשום מקום אחר?
ולמה המעיין הוא מוות? האם הוא מת? האם הוא מת בשבילה? האם רק כשהחיים מפרקים אותה, היא נחשפת מעט? ואם כך יכול להיות שבפירוק יש משהו בונה ומלכד?
וכמובן שזה צריך להתקשר לזה שהוא חשוב לה והיא לא רוצה להגיד לו. אולי רק כשהיא מפורקת היא כותבת שיר, דרכו הוא יכול לראות. כי השורה האחרונה אומרת שהמעיין הזה הוא בעצם שיר. ואולי אף השיר הזה. ואם כך, הכול מקבל משמעות יותר ממשית.

28/12/2016 16:25

    משהו שאמרת עזר לי מאוד.
    אז אוקיי, נתחיל!
    נתחיל ב-
    " לא רציתי להגיד לך
    לא"
    השורה הראשונה היא חזרה מהבית הראשון אבל כאן היא מיוחסת גם לחוסר רצון הדוברת להגיד לו לא.
    כלומר, היא מתארת איך קרני השמש חודרות דרך העלה , והיא לא רוצה שידע – היא לא רוצה שידע שהיא לא רוצה להגיד לו לא.

    "לא רציתי לגלות לך את זה"
    מיוחס אומנם גם שלא ידע שהיא לא רוצה להגיד לו לא, וגם שלא ידע שהוא הנהר אליו זורמים כשמתים.
    נורא אהבתי את השורה הזו על המוות כי הרגשתי שזה מביע בדיוק מה שרציתי אבל מצד שני לא ברור לי למה כי זה התגלה לי קצת בפן שלילי כמו שמוות בדרך כלל.
    אבל אז חשבתי על זה – המוות הוא לא שלה בבירור. היא לא מתה. אז של מה? אני חושבת שהמוות כאן הוא סימבולי יותר. הוא המוות של מנגנוני ההגנה שלה. מבחינתה זה מפחיד כמו מוות, זה הרגע בו היא מתנתקת מחייה הקודמים והנעולים ומגיעה אל עולם אחר. העולם הקודם מת ומתקבלת הבנה שהיא מגיעה לסוג של שלמות שבלתי ניתנת לערעור. השלמות הזו מגיעה רק כשנפטרים מדברים מסויימים באישיות שלה, רק כשהיא נותנת לעצמה החרדתית למות. כשהיא נפתרת מכל מה שהיא רצתה כדי להתנקות, זורקת את מה שכבד ולא נחוץ לים, העוצמה שהיא מגיעה אליה בחוויה שלה , חזקה לפחות כמו המוות. כי היא חזרה בדיוק כמו חיים חדשים. הדבר היחידי בעינינו שיפטור אותנו מייסורינו וממי שאנחנו נראה לפעמים כמו מוות והיא משתמשת בביטוי הזה כדי לתאר דווקא משהו חיובי.
    גם מדבריה זה נשמע כאילו כולם מתים בסוף. כל אחד בסוף מגיע אל המעיין. זה לא כשהיא תמות. זה כשכולם ימותו. כלומר זה חלק בלתי נפרד מהחיים לפחות כמו המוות אולי, להגיע בסופו של דבר אל המקום הזה בו אתה חופשי לגמרי מכל מעצור ואתה הגרסה הכי טהורה נקייה ויפה של עצמך. והשחרור הזה אולי, הסיטואציה הרפויה הזו, גם מזכירה במקצת מן המוות.

    האמת כשכתבתי מפורקים , לא התכוונתי שהם תמיד מפורקים. זה כתוב בזמן הווה בבית השלישי. בדיוק כמו שניחשת, וזה מה שעזר לי, היה תהליך. היא אט אט פירקה את עצמה, את הפרח עם הטל שהיא. הפירוק הזה , יכול להחשב כהיכנסות לפרטים, תיאור סיטואציה, הסברה של גורמים. היא מפרקת את עצמה ואת כל מה שמגן עליה. היא לא נובלת. פירוק אולי גם מלשון פריקה. או מה מנגנוני הגנה שמתפרקים. או החזית שהיא מציבה כנגדו מתפרק, או המיינדסט , כשהיא מתפרקת היא חשופה לגמרי.
    האיברים המפורקים הללו שימשו בעבר לטל ולאור וכעת התיאור שלהם , צינורות וכו, ממחיש העוצמתיות איך הטל והאור השפיעו עליה. נוצר לזה הסבר כשרואים מה קורה מבפנים. הפרח בנוי אליו, מושפע לזה ולא אדיש וזו ההוכחה בפירוק אבריו.
    ואז הם סוג של זורמים עם המים של הגשם, הם לא נתקעים במקום, לא מסתכלים על הכל מזווית אחת, הם נוסעים לחופשי, כמעט לא בטוח בכלל שיגיעו לאותו המקום ביחד. הם משתלבים עם הטבע.

    ואז הזמן משתנה לתוך הרגע בו עוד רגע היא נופלת למעיין. אני חושבת שה"שוב שלמה" זה מעניין כי לפני כן היא הייתה שלמה? אולי הכוונה כמו הרגע לפני שנולדה. שלמה לחלוטין. בלי ששום דבר יוכל להיות חסר, ממשהו שלא קיים.
    היא תשחה שם. זה פחות לזרום זה קצת יותר אקטיבי. גם הלסוע. זה מפיח בפרח מפורק המעיין המוות חיים. זה הרעיון בכלל.
    מה שהוא רואה, זה כנראה את האמת לאמיתה.
    וכן, השיר שנכתב זה השיר הזה. השיר על מה שהוא רואה. כשהוא יביט בה, זה יהיה כמו שיר. היא תקרא לחוויה הזו שיר. השיר הזה זה השיר. צדקת. וזה נותן לרגע ההוא שהוא רואה אותה רכות. כמו לרגע בו קוראים את השיר הזה, את השיר הכמוס.

    מה חושב??

    28/12/2016 21:19

אוהו. איזה פירוט. מפורט. מהמפורטים ביותר.

28/12/2016 23:10

מה את חושבת?

29/12/2016 01:10

אני חושב שזה מאוד יפה, אפילו מצמרר מרוב העוצמה של החשיפות והפגיעות והאיבוד והשלמות. ולחשוב שכל התהליך הזה קורה בגלל האור שלו שמשפיע עליה – היא מתפרקת לחשיפות מוחלטת בפני האהוב…

30/12/2016 17:00
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך