כרוניקה של יום אחרון
בשעה שאבא נהג
ואימא צנחה על כתפיו
אחזתי אני במטאטא הרצפה
ואספתי שאריות של ספגטי מבין הכיסאות.
בשעה שאבא ניסה להעיר את אימא
ולחשוב מה הלאה,
ליקטתי שאריות של ספגטי לתוך יעה.
כשאבא נסע כמו מטורף בין הרמזורים
ואימא לא חדלה לדמם על המושב לידו
קרצפתי את רצפת המטבח עם סבון.
כשאבא עצר בחריקת-בלמים בפתח "המיון"
ואחים הבהילו אלונקה על גלגלים החוצה
המלצתי אני על מנות הבית המובחרות.
בשעה שאימא נאבקה על חייה
בחדר הטיפול-הנמרץ,
נאבקתי אני בביקורת קולינרית קנטרנית.
בשעה שרופאה צלצלה למזכירות
להודיע על דבר הפטירה,
מילאתי לי סודה מלוא הכוס לרוויה.
בשעה שבישרו לי על מות אימי
זה עבר לידי ולא נגע בי ממש.
אז ישבתי לאכול ארוחת-צהריים
וחשבתי על ההוא שבישרו לו לפני רגע על מות אימו.
וכל ביס שנגסתי בשניצל המטוגן
לעסתי לאט לעכל את מבטי האנשים עם הרחמים בעיניים.
אחר-כך
חשבתי לעצמי שזה לא רציני לאכול כאילו כלום לא קרה
בשעה שאימי שרועה ללא רוח חיים באיזה מקום בבית-החולים,
ואבא שלי יושב לבדו מבולבל ובוכה וזקוק לחיבוק.
ונפגשנו בבית החולים,
ושם בתוך המגירה הארוכה המעלות צנחו מטה, ואימא הרגישה לי קרה
והיא לא חייכה אבל גם לא התנצלה יותר לשם שינוי.
היא לא הסתכלה, רק עצמה את עיניה חזק ונתנה לנו לנשק ולבכות ולשתוק איתה.
ובדרך הביתה
רק לקראת סוף הנסיעה, נפל לי האסימון (כפי שנהוג לומר ),
הבנתי פתאום שכל הדרך אני יושב על הדם של אימי.
______ ספטמבר 2009 ________________
תגובות (4)
אני משתתפת בצערך. הקטע כתוב מעולה, מאוד עצוב ומציאותי. עכשיו הכל שייך לעבר אך הזכרונות נשארים
אוי ואבוי זה מזעזע כל הגוף שלי מלא בצמרמורות. השורה האחרונה הבחילה אותי לאו דווקא כי הבנתי אותה ליטרלי כמו שהיא. אתה מבין מה אני אומרת? ישר זיהיתי שזה סיפור אמיתי ומדוייק. לעזאזל. זה מחריד. זה כתוב טוב גם. בנימה אחרת רציתי להכנס כדי להודיע לך שערכתי בהמלצתך את הסיפור ההוא. זה הכל. ונתקלתי בזה.
אני משתתפת בצערך.
זה עצוב, מרגש וממש העביר בי רעד. אני כמעט בוכה. ולשמוע שזה קרה לך באמת ממש עצוב לי.
הקטע כתוב בצורה מדהימה אבל זה שזה קרה באמת מזעזע אותי. (לא צורת הכתיבה אלא היות והקטע הוא סיפור אמיתי זה ממש מלחיץ.) זה גורם לך להעריך את העולם הרבה יותר ממה שהערכת את העובדה שאתה עומד על שתי רגליים.
בנות יקרות, gv, oliv ו ill show you, תודה מקרב הלב.ריגשתן ממש. אני יודע שהטקסט הזה מצמרר וקשה לקריאה כי הוא נכתב כמו אגרוף שמשולח אל מטרה. כמו משהו מאוד משחרר. אני לגמרי מבין שהיה קשה לכן לקרוא ומאמין שגם לי היה קורה דבר דומה בטקסט שכזה, לו היה נכתב ע"י מישהו אחר.
oliv יקרה, עוד לא סיימתי לקרוא את הגרסה החדשה לסיפורך. מבטיח להיכנס כשאסיים ולהגיב. שבת שלום לכולכן.