החייל שלי מחיל המודיעין -סיפור משוכתב מחדש-פרולוג

כשהילדה שלי בת ה-4 חזרה מהגן יום אחד היא שאלה "אמא איך באתי לעולם?" חייכתי אליה אל כרמל שלי שמתבוננת בי בעינייה הכחולות והצמה השחורה קצת פרועה .יושבת עם רגליים משכולות על הספה וזוללת עוגיות. "את ואבא אוהבים אותי ?"הוסיפה לשאלה הראשונה עוד לפני שהספקתי לענות לה על השאלה שלה . כשבאתי לענות בעלי עילאי נכנס הביתה לבוש בחליפת העורך דין שלו ."שלום לבנות הכי יפות בעולם"הוא מחייך לשתינו מוריד את התיק ממנו וניגש אליי לתת לי נשיקה על השפתיים .אני מנשקת אותו והוא מסתובב לכיוון הספה ותופס את כרמל בחיבוק "בואי לאבא .אבא התגעגע אלייך מאוד" הוא מנשק אותה המון נשיקות והיא מנסה להשתחרר מידיו "די אבא"היא אומרת "טוב אז תני לאבא נשיקה אחרונה"הוא מתחנן "לא!"היא צוחקת "אז ביס מהעוגיה" והיא דוחפת לו את העוגייה לפה "מממ טעים מי הכין?" "אני ואמא"כרמל מתיישבת על עילאי חזרה ואני מביטה באושר רב על משפחתי המתוקה והקטנה .עילאי קם מהספה והולך להחליף לבגדי בית .כשהוא חוזר הוא מכין לי חליטת תה ירוק ולו קפה שחור.אנחנו מתיישבים בסלון ביחד על הספה .כרמל מביאה את אחת הבובות שלה מהחדר ואומרת לי "אמא זאת התינוקת שלי"אני צוחקת בשמחה ומביטה עליה מחבקת את הבובת תינוקת שקניתי לה כשאמרתי לה שיש לך בקרוב אח או אחות קטנים .היא מתיישבת על השטיח מול בסלון ומשחקת עם הבובה שלה .עילאי פותח וקורא עיתון ואני פשוט מביטה עליהם על המשפחה הזאת ומלטפת את הבטן הגדולה שלי שבתוכה יש שני מלאכים קטנים.שני בנים שבקרוב ייצאו לאויר העולם .כרמל נוגעת לעילאי בברך "אבא"היא קוראת לו .הוא מסיר את עיניו מהעיתון "מה חמודה?" "איך באתי לעולם??" עילאי הביט בי ושם את העיתון בצד והרים את כרמל והושיב אותה על ברכיו . "פעם כשאמא ואני רצינו תינוקת הלכנו לחנות ששם יש חסידות ושם מציעים לך מבחר של תינוקות ובחרנו בך " כרמל צוחקת ולא מאמינה"ואז החסידה לקחה אותך עטופה בשמיכה ורודה והניחה אותך בכניסה לבית" כרמל קוטעת אותו"אבא אתה מבולבל!"היא צוחקת ואני צוחקת איתה "איזה שטויות אבא מדבר"אני אומרת לה "אבא קצת מבולבל תינוק לא בא בחנות"היא אומרת "נכון ילדה שלי את צודקת"לקחתי אותה מעילאי הושבתי אותה עליי פורמת את הצמה שלה ומסדרת לה אותה מחדש ,די אמא"היא מבקשת "רגע חמודה תני לי לסדר את השיער שלך" "לא רוצה מה את סבתא?"היא מוחה ונזכרת כיצד אמא שלי תמיד מסדרת לה את השיער ועושה לה מחדש את הצמות שנפרמות השיער השחור והחלק שלה .סיימתי איכשהוא למרות התגדותה של כרמל לקלוע לה מחדש את צמתה והרגשתי את שני המלאכים בועטים לי.."כרמל בואי תרגישי"אני מניחה לה את היד על הבטן והיא מרגישה את הבעיטות ."זה כואב?"שאלה אותי "בכלל לא חמודה.גם את היית בועטת לי כשהיית בבטן"הסברתי לה "מתי התינוקות יבואו לפה ?"היא שואלת "בקרוב חמודה"אני מחבקת אותה "הנה החסידה דופקת בדלת "עליאי נקש על שולחן העץ שבסלון "רוצי לדלת מהר אולי הם הגיעו"עילאי קורץ אל שתינו "לא נכון"היא אומרת ובכל זאת קמה לפתוח את הדלת "זה בונו!"היא אמרה בשמחה לדלת נכנס בונו הכלב ג'ק ראסל החמוד שלנו "בונו!"היא מחבקת אותו והוא נותן לה לק גדול על היד אני שמחה לראות את האהבה שלה לבעלי חיים "כרמלי בואי,רוצה שאספר לך איך הגעת לעולם?שאלתי" "כן אמא" היא עוזבת את בונו ורצה לכיוון הספה וקופצת על עילאי "בואי קטנה שלי"עילאי מושיב אותה בין שנינוהיא מרימה עליי זוג עיניים כחולות ואני מתחילה להסביר לה "כשאבא ואמא היו צעירים הם נפגשו,והתחילו להיות חברים,ולהתנשק ולהתחבק ולהתאהב"אני מביטה על בעלי בעיניים הירוקות והחיוך המתוק של שפתיו הורודות מתפשט ברכות על פניו"ואז אמא ואבא התחתנו והחליטו שהם רוצים תינוקת,אז הם עשו אהבה ,הזרע של אבא נפגש עם הביצית של אמא ואז נוצרת .נוצרת תינוקת קטנה והכי יפה בעולם"עילאי אומר.וידעתי שמתישהו נצטרך לבשר לה את האמת איך באמת הכל קרה.רק שנינו באמת יודעים ובעיקר אני יודעת.יודעת מה עברתי איתו.עם עילאי שלי,כמה דברים עברנו בדרך עד שהגענו לאן שאנחנו היום אבא תמיד אמר לי "לשים את העבר מאחור"וזה מה שעשיתי .כרמל מחייכת אלינו ושנינו מנשקים אותה בראש ויושבים בסלון ביחד .אני מחובקת עם עילאי והיא חזרה לשחק עם הבובה שלה על השטיח. ואני הרגשתי פשוט מאושרת..