לב שבור זו לא מטאפורה

תמיד חשבתי ש"לב שבור" זו מעין מטאפורה.
אבל היום אני מבינה שלא.
הלב שלי שונה מלפני כמה ימים.
הלב שלי באמת שבור.
אני ממש מרגישה את הרסיסים מסביב ללב שלי,
הם לא מפסיקים לדקור לי את החזה, את שאריות הלב.
הם חוסמים לי את דרכי הנשימה.
חונקים לי את הגרון כל היום..ובלילה? בלילה פשוט הם לא נותנים לישון.
דפיקות הלב שונות, חזקות ללא קצב אחיד.
אני פתאום ממש מרגישה את הלב שלי בחזה. כואב לי.
לב שבור הוא לא מטאפורה.
הלב שלי שבור.
באמת שבור.

תמיד הלב נשבר ע"י מישהו אחר. אז יש כעס/אכזבה עצומה מאותו בן אדם.
"פשוט" מנתקים ושוכחים ממנו עם הזמן.
אבל לשבירת הלב שלי אני זו שגרמתי.
אני כועסת ומאוכזבת מעצמי, מהחלטות שקיבלתי ודברים שעשיתי.
אבל מעצמי אני לא יכולה להתנתק ולשכוח.
הלוואי ויכולתי.

לצערי אני צריכה לחיות עם עצמי, לא בשבילי אלא בשביל אלו שאוהבים אותי.
את השינוי שלי אני יודעת שהתחלתי כבר.
אני יודעת מה הייתי, אני יודעת מי אני עכשיו ואני יודעת מי ואיפה אני רוצה להיות.
אני אעשה את השינוי הזה בשבילי.
כדי להתחיל לאהוב את עצמי..
כי לחיות עם מישהו ששונאים אי אפשר.