מעשה משוררת

את אוהבת מילים כתובות
אוהבת משחקי משמעויות
אוהבת אותן זו בזו מצטלבות
אוהבת אותן נסתרות וגלויות.

את אוהבת לנתח אותי לנתחים
נוברת בתוכי וידייך מגואלות בדם
יצריי מונחים פלחים-פלחים
פרושים בפני כל בני האדם.

אני החולה ואת הרופאה המנתחת
והמילים הן הסכין והאזמל,
את חותכת בי פס ואת גופי פותחת
והסכין אינו חס, לא חומל,
עיניי עצומות אך צופות במלאכה
עדות לניתוק המילים מהקשרן,
לו יכולתי הייתי מוחה(וודאי ללא הצלחה)
על הדרך, בה המילים מורחקות ממקורן.

את מציגה אותי כך
ומציגה אותי אחרת
פעם באופן מפוכח
ופעם בצורה עיוורת.

והשירים, ברגע לידתם הם בעלי זכויות
הם יודעים לעמוד עליהן על המשמרת,
ואפילו אם הם מציגים אנשים עם נכויות
אין לגעת בהם-אף לא בקצה הזרת!
כך יוצרת את יצירות ההולכות ונפוצות
ואני מופץ לכל בר-דעת, פעור,
המילים בכל שירייך חלוצות
ואין להשיבן אל מקורן גם חרף כיעור.

את אוהבת מילים
ואוהבת אותי בה בעת
ניתנו בידייך כלים
ואת חורצת אותי בעט.