הדבר הנכון

השאלה המרכזית שלי באמונה.
האם האמונה באלוהים נובעת ממקור טהור כלשהו, שמושך את היצור האנושי מהטבע החומרי אל מקור היווצרותו הטהור?
או שמא הטבע הוא מקור היווצרותו של האדם ונטייתו הטבעית של האדם להימנע מאחריות היא זו שגורמת לו להימשך אל ה"מקור הטהור ההוא" (אלוהים) שבעצם לא באמת קיים.
אני גדלתי כאדם דתי למשפחה דתית, וזכורה לי הרגשה של טוהר ואמת, הרגשה שאני עושה את הדבר הנכון, והיום בתור אדם חילוני אני מסתפק האם ההרגשה הזו אמיתית ונכונה ופשוט התרחקתי מהאמת ולכן איני מרגיש אותה כרגע?
או שמא רק בדת אפשר להרגיש את התחושה של האמת, של ה"דבר הנכון" מכיוון שההגדרות מאד ברורות, יש נכון ויש לא נכון, הכל מובא בהלכה.
אך אולי בחיי החילונות גם קיים המושג "דבר נכון", ההגדרה שלו כמובן תהיה הרבה יותר מטושטשת, וקשה לדעת מתי עושים את הדבר הנכון ומתי לא, כי אנחנו פתוחים לשיח, ואנחנו מקבלים כל אחד איך שהוא ולכל אדם יש זכות לעשות ככל העולה על רוחו (אלא אם כן הוא פוגע באחרים).
ייתכן שהכמיהה לעשות את הדבר הנכון היא זו שמובילה אנשים לחזור בתשובה.
אך אני איני חוזר בתשובה.
אני מבין שתחושת ה"טוהר" הזו נובעת רק מהגדרות ברורות, ולו יכולתי לכתוב בעצמי את ההגדרות לדבר הנכון והלא נכון, הייתי מגיע לתחושה השמיימית הזו גם ללא אלוהים בסביבה.