~תצילי אותי מעצמי~ פרק רביעי

~~כעבור חצי שנה~~
נ.מ לילך
״אמא,ישלי המון מבחנים שאני חייבת להתכונן אליהם,אין לי זמן לחזור אני מצטערת.״
אני אומרת בטון הרגוע שלי,שמכסה את רגשותי האמיתיות.
אני לא רוצה לחזור הביתה,ונראלי שאמא מתחילה לעלות על זה.
״אבל לילו,אנחנו לא ראינו אותך כבר חודשיים. כמה מבחנים כבר יכולים להיות לך?״
אני שומעת את קולה הפגועה של אמי,שרק דוחף אותי לומר את האמת,אבל אני יודעת שזה בחיים לא יוכל לקרות.
״אמא,יש המון מבחנים בתקופות הבגרויות-זה בית ספר.״ אני אומרת בקור רוח.
אני לא יכולה כבר עם ההרגשה הנוראית הזאת.
לאכזב אותה.
״טוב,לילו אני מצטערת שאני לא רואה אותך,את חסרה לי פה. תחזרי מתי שתוכלי,אוהבת.״
״אוהבת גם אותך.״ אני לוחשת ומנתקת.
אני מתיישבת על הספסל בגינה היוקרתית של הבית ספר ונאנחת.
ממתי בגיל כל כך צעיר אתה מרגיש כל כך עייף מהחיים?
אבל לפני שאני ממשיכה עם המחשבות הדיכאוניות,מישהו מתיישב לידי.
״גם את לא חוזרת?״ תמיר שואל.
לוקח לי כמה שניות לפענח את המצב.
לא דיברנו פאקינג חצי שנה.
אולי דיברנו בשפת גוף,יותר נכון בצורת זיון עיניים,אבל חוץ זה לא זכור לי שהחלפנו מילים.
הוא נראה יותר טוב מתמיד. השיער שלו גדל והחיוך שלו נראה טיפה יותר אמין.
הוא לבוש בקרטיגן אדום וגינס שחור. חייבת להודות שאני חושבת על הדברים הלא הכי מתאימים כרגע.
״לא,לא הפעם.״ אני לא יודעת למה הוא מדבר איתי בכלל.
אחרי מה שקרה בלילה ההוא,הייתה לנו הסכמה משותפת (לא מילולית) בכאילו לשכוח על הדברים שהתרחשו.
״יפה לך פס כחול בשיער.״ הוא אומר בנחמדות. אני יודעת שהוא משקר. רק עשיתי את זה בגלל שרונה אתגרה אותי באמת או חובה. מה אני לא פחדנית.
״אני מודעת לזה שזה נראה חרא,זה בסדר.״ אני מצחקקת טיפה,אבל הוא לא מצטרף.
״זה באמת יפה לך לילך.״ עיניו השחורות בוהות לבפנים של ליבי.
אני שקופה בישבילו,אני מודעת לזה.
זה למה שהוא מפחיד אותי כל כך.
״גם לך יפה קרטיגן.״ אני מחייכת ועיניו יורדות לשפתיי.
״בואי נזדיין.״ הוא פולט,ונראה שלא מתחרט.
אני המומה במקום.
״מה אמרת הרגע?״ אני בקושי נושמת.
״לילך,אני לא משחק משחקים. שנינו מודעים למצב הזה,אנחנו פאקינג מזיינים איד את השני בשכל למה שלא נעשה את זה במציאות ונוציא את החשק?״ הוא באמת רציני.
אני לא רואה טיפה של הומור בפרצופו היפה.
״אתה דוחה.״ אני אומרת וקמה.
״לילך.״ הוא תופס את ידי.
״תמיר,אני לא סתם זונה שמזדיינת בלי רגשות,לי זה אומר משהו.״
״למה נראלך שלי זה לא אומר משהו?״ ידו עדיין על שלי. איכשהו זה לא מפריעה לי.
״כי אני יודעת שאתה לא מרגיש אלי משהו. תמיר,אתה גבר שנראה טוב,אתה יכול להשיג זיון מכל בת פה,לך על זה.״ אני מנסה להשמיך ללכת אבל ידו לו מאפשרת לי.
״לידיעתך,הבת היחידה שאני רוצה לשכב איתה פה זאת את.״ קולו העמוק חודר לנשמתי.
אני לא יכולה לעצור את הפרפרים בבטן,אבל אני לא הולכת להוריד את החומה. אני חייבת להישמר מוגנת.
״אני לא כל כך מיוחדת תמיר,בסך הכל בת פשוטה.״
״שמת לב,שבכלל לא הזכרת כלום על רומי,אני רואה שבאמת מה שסיפרת לי בלילה ההוא היה אמיתי.״ היד שלו יורדת לעבר כף ידי. הוא מלטף את זרועותי ואני חייבת להודות שאני נהנת מהמגע.
״רומי ואני זה סיפור מסובך,אני מצטערת שבכלל אמרתי לך על זה משהו בכלל. בטח אתה כבר סיפרת את זה לכולם.״
״ממש לא,מה שאת יכולה להיות בטוחה לילך,שאני לא משקר ובמיוחד לא מספר סודות.״
הוא קם מהספסל.
״אני רוצה להראות לך איך גבר באמת צריך לגעת בך,בבקשה תתני לי.״