~תצילי אותי מעצמי~ פרק ראשון!

נ.מ לילך
״בוקר נשמה.״ אני מרגישה את קולו של רומי אומר לתוך עורפי.
״בוקר.״ אני מפהקת ומותחת את ידי.
אני מרגישה את ידיו עוטפות אותי,במקומות לא נהותים.
״רום,ישלנו עוד חצי שעה שיעור.״ אני מנסה להעיף את ידיו מעלי. תכלס,למי יש כוחות על הבוקר?
״נו די מהיר אחד וזהו.״ הוא מתחיל לנשק את עורפי באינטנסיביות. מצחיק,דבר האחרון שאני מרגישה עכשיו זה מחורמנת.
״נו יאללה איתך רומי,די.״ אני מנסה להרים את גופי,אבל ידיו עדיין שלובות על חזי.
״נו כוס עמק איתך,את לא יכולה לפתוח לי שנייה? עומד לי כמו עץ.״ הוא אומר בתוקפנות.
״תעשה לעצמך ביד או משהו.״ אני תוקעת את ציפורני בתוך עור ידו והוא צורח בכאב.
״חראית.״ הקול שלו משאיר הד חם על עורפי.
״גם אני אוהבת אותך.״ הוא משחרר את ידיו ואני קמה.
״איך אני אוהב את הציצים שלך.״ הוא אומר בקול העמוק של בוקר.
״חשבתי שאתה יותר גבר של תחת״ אני קורצת לו ושמה חזייה.
״תאמיני לי,עם התחת שלך אני יהיה גבר של תחת לתמיד,אבל גם הציצים מוסיפים.״
״תודה לאל שאמא שלי לא פה לשמוע איך אתה מדבר.״ אני מעיפה עליו חולצה זרוקה מהריצפה.
הוא קורץ לי ושם את החולצה.
״שמעת על זה שהיום מצטרף תלמיד חדש?״ הוא שואל.
״אה? לא.״ אני אומרת בזמן שאני מנסה להכניס את עצמי לגינס הצמוד.
״כן כנראה שהוא בא מאיזה משפחה טחונה,שהלווה לבית ספר הזה ערימה של כסף.״
״מעניין למה הוא התקבל.״ אני אומרת בציניות וסוף סוף סוגרת את הריץ רץ המזויין.
״היום מבחן בהיסטוריה.״ הוא קם מהמיטה ושם גינס.
״בהצלחה בובי.״ אני ניגשת אליו ומנשקת אותו פיקה.
״חבל שלא קמנו יותר מוקדם,או שהשיער שלך לא היה כזה מסודר.״ הוא מחייך לי את החיוך הכובש שלו.
״זין.״ אני מחייכת לו בחזרה עם החיוך המזויף שלי.

~~
אני נכנסת לכיתה במהירות מטורפת,אני לא יכולה לאחר לשיעור של המורה מלי,היא תהרוג אותי.
אני רואה את רונה אז אני רצה להתיישב לידה.
״בוקר טוב.״ היא אומרת בקול מוזר. אני רואה שעיניה סורקות את פרצופי.
״מה״ אני אומרת בחוסר כוח. מה ישלה הפעם לומר רע עלי?
״ההיקי מוסיף ללוק.״ היא מסתובבת ומוציאה דברים מהתיק.
פאק. ישלי היקי?
אני שומעת בנים מדברים ומסתובבת לראות את פרצופו של רומי וחבריו צוחקים.
הוא מהר תופס את מבטי ומחייך.
פתאום אני זוכרת. אתמול הוא נישק את צווארי כל הזמן,פשוט הייתי יותר מדי שקועה במחשבותי כדי להתייחס. כוס עמאק.
״את יודעת כמה שהוא חרמן מה,אני נותנת לו מה שהוא צריך.״ אני אומרת בזמן שאני מתיישבת לידה.
״כן..אני בטוחה.״ היא אומרת בקול המעצבן שלה שאני לא סובלת. במיוחד על הבקרים.
המורה נכנסת ואיתה מישהו.
מישהו שלא ראיתי ממיקודם.
מישהו..נורא מושך.
על ההתחלה הוא תופס את מבטי.
החיוך הקטן שהיה על פרצופו יורד מהר.
אנחנו מכירים או משהו? נראלי שהייתי זוכרת פרצוף כזה יפה.
״חברה,תכירו זה תמיר,הוא מצטרף השנה לבית ספר תהיו נחמדים.״ היא דוחפת אותו טיפה קדימה והוא מתקרב אלי.
איכשהו השולחן לידי פנוי והוא מתיישב.
״הי ילדה עם העיניים הכחולות היפות.״ הוא לוחש לי והלב שלי מתפוצץ.
״הי ילד חדש מוזר שמחמיא לאנשים שהוא לא מכיר.״
ישלי הרגשה שהוא הולך להיות סיפור מעניין.