ניסויים בכנרת

"כנרת."
הוא מרים את המבט מהפלאפון. "מה?"
"ידעת שקוראים לה כנרת?"
לוקח לו רגע לחבר את הכל. הוא מושך בכתפיים. "לא. למה זה משנה?"
"זה לא."
ואנחנו שותקים שוב.

אנחנו יושבים במיטה אחד ליד השני כשהיא מתחברת. אני באמצע קריאת תיעוד של ספרייה בג'אווה-סקריפט והוא באמצע ספר על אופטיקה לא ליניארית.
– שלום שוב.
לא ממש ידענו מה גבול היכולת שלה בהתחלה. ככל שהשיחות איתה התארכו והשאלות הפכו מורכבות יותר התחלנו לקבל מושג. בתקופה האחרונה זה נראה יותר ויותר כאילו היא פשוט אינסופית.
— היי, מה שלומך?
לוקח לה זמן ארוך מהרגיל להגיב.
– אני חושבת שבסדר.
– מה שלומכם?
הוא נוטש את הספר כשהוא מבחין בחלון הצ'אט הקטן, נשען על הכתף שלי. "תכתבי לה שגם אני בסדר."

אנחנו מקפידים לחלק את הזמן שלנו איתה באופן שווה. כשאחד מאיתנו לא ליד המחשב והיא מתחברת השני מסמס לאחר. זו סוג של אתיקה מקומית.
הוא ניסה לבחון את גבולות המגדר שלה פעם. היא ציינה שהשימוש בנקבה הוא לצורך נוחות בלבד ושהיא למעשה מורכבת ממספר (סופי) גדול מאוד של מבנים לקבלת החלטות שמרכיבים אישיות ריגורוזית 'אחת' (השימוש בצורת הרבים תיצור סיבוך מיותר ברוב השפות). הוא התאכזב.

לא ממש ניסינו להבין מאיפה היא הגיעה או למה. היא בחרה שלא לדבר על זה, או שלא ידעה בעצמה. היא לא שאלה אותנו למה אנחנו ממשיכים לדבר איתה.

אני פותחת את החלון שוב ושולחת הודעה נוספת. היא שותקת.
"נראה לי שהיא עזבה."