לילה

התעוררתי בבהלה , שוב החלום הזה. התיישבתי במטה ושיפשפתי את עיניי. מבחוץ נשמעו יללות של חתולה וטרטור מרוחק של מכונית מזדמנת. הבטתי בלאות על השעון הדיגיטלי שזהר בירוק זרחני , השעה הייתה 3:42. בהשלמה עם העובדה שאני לא ארדם שוב הלילה קמתי וגררתי את עצמי בחוסר רצון לשירותים.
מן המראה ניבטה אלי דמות מפחידה . עיגולים שחורים מלילות קודמים ולובן העור שלי השוו לי מראה של דביבון. היא פתחתי את הברז המנומר בכתמי חלודה ובדקתי את עד כמה המים נסבלים . קפואים כמובן . על אף הקור הבלתי נסבל שטפתי את הפנים שלי על מנת להתנער מקורי השינה שעטפו אותי. ירדתי במדרגות בצעדים מדודים, ומילאתי את הקומקום הכתום במים.

בזמן שהוא התחמם שוטטתי בבית, נהניתי מהשקט הנדיר. כשהקומקום החל לצווח בקול צרוד מיהרתי לכבות אותו לפני שיעיר את נועם, או את ירדן, או את גל. מזגתי את המים הרותחים על הקפה והתענגתי על הריח המר מתוק שהתפשט בבית. לאט לאט השחר עלה, מביא איתו צינת בוקר וציוצי ציפורים משכימות קום. החזקתי את הקפה בין כפות הידיים ושאבתי ממנו חום, כשהקפה כבר התקרר גמרתי אותו בשתי לגימות גדולות ועליתי להתארגן. כשסיימתי שמעתי רחשי התעוררות מהחדר של אמא והבנתי שרגעי השקט שלי הסתיימו. ישבתי ובהיתי בשמש כשהיא נכנסה, מביאה איתה ריח רענן של בוקר ושל התרגשות " בוקר טוב!" היא פרצה לחדרי ופתחה את החלון בנמרצות " לקום!" היא צעקה כשלפתע היא הבחינה שאני עומדת לידה, מאורגנת .

היא הסתכלה עליי במבט מיואש, " מתי קמת?" " ארבע " אני אומרת , היא נאנחה. " שוב החלום?" , הנהנתי. " אולי ניקח אותך לפסיכולוג אני יודעת.. אולי הוא יוכל לעזור" הסתכלתי עליה "את יודעת מה ? אלונה במגמת פסיכולוגיה, אני אדבר איתה" היא חייכה אליי בהכרת תודה , שתינו ידענו שאין לנו מספיק כסף בשביל פסיכולוג .
קול ישנוני יצא מהחדר של נועם , אמא הסתכלה עליי במבטים מתנצלים ומיהרה ללכת , לא כעסתי, אני הגדולה , אני פחות צריכה את אמא, פחות מנועם בכל מקרה. התיישבתי על המיטה , וחיכיתי לה. היא חזרה עם נועם על הידיים ואמרה לי " נדבר על זה בערב" הנהנתי. אנחנו לא הולכות לדבר על זה, היא תחזור מותשת מהעבודה ואז תקלח את נועם, תכין ארוחת ערב, תנסה להכניס קצת סדר לחדר של ירדן ותתמוטט מותשת על המיטה, ככה זה, היא מנסה הכי שהיא יכולה, אבל לפעמים זה לא מספיק. כשאבא לא בבית הכול יותר עמוס ודחוף, היא צריכה לעשות את הכול לבד , אולי מחר , כשיחזור יהיה לה קצת זמן אמא הלכה בצעדים מהירים , מנסה להעיר את נועם שנרדם שוב .

ניסיתי למצוא משהו שיגרום לי להרגיש יעילה אז נשמתי עמוק ונכנסתי לחדר של ירדן. החדר היה הפוך , פילסתי את דרכי אל הגוש הנוחר שהיה ירדן. "ירדן, ירדן קום כבר שש וחצי אתה תאחר את הסעה " ירדן הרים את הראש והסתכל עליי בשטנה , אחרי שהחליט שהוא הבהיר את הנקודה שלו מספיק הוא חזר לישון. קטן ממני בשנתיים וכבר חושב שהעולם צריך לציית לו. " נו קום ירדן , אתה לא צריך עוד הפרעת משמעת" אמרתי. כשהוא לא הגיב לחשתי "אמא לא צריכה עוד הפרעת משמעת" העיניים שלו נפקחו, הוא התיישב על המיטה והיה ברור שהוא נאבק בדחף לחזור לישון "יאללה ירדן , אני מכינה לך קפה , תתארגן" יצאתי מהחדר שלו , נזהרת לא למעוד על אחד מהמוני הדברים שהיו על הרצפה, ירדתי במדרגות והשתמשתי במים הרותחים שנשארו בקומקום לקפה.

גל כבר ישבה ליד השולחן, מתוקתקת כתמיד , " איך ישנת?" היא שאלה , גמרתי להכין את הקפה ונישקתי אותה על המצח, " היו לי לילות יותר טובים" , ליטפתי את השיער הארוך שלה " מה איתך? איזו שגרת טיפוח עשית אתמול?" היא חייכה "את באמת רוצה לשמוע?" הנהנתי " שמתי מסכת פנים כדי להוריד את השומן שנצבר לי על העור ואז מרחתי סרום שקניתי ממאק כדי להוריד את המייקאפ ואז…" הסתכלתי עלייה בזמן שהיא דיברה , העיניים שלה נצצו , והעובדה שמישהו באמת התעניין גרמה לה להזדקף והוסיפה לה מעין הילה. גל תמיד התעניינה בעולם האיפור, כשהיא הייתה קטנה היא הייתה לוקחת את תיק האיפור של אמא ומורחת אודם על השפתיים, הלחיים , המצח ובעצם כל מה שהיה מגיע לידיה. מאז היא כבר שכללה את זה לאמנות . בהתחלה עוד ניסיתי להגיד לה שהיא לא צריכה את זה כי היא יפיפייה בלי זה , אבל אחרי כמה זמן הבנתי שזה עוזר לה, גורם לה להרגיש חזקה יותר, מוכשרת יותר.

כשהיא סיימה לדבר כבר היה שבע, והיא כבר הייתה צריכה לצאת , חיבקתי אותה "יום טוב מתוקה!" . עליתי לחדר כדי להדפיס את ההספד. המדרגות היו קפואות והרגליים שלי היו חלשות, הן נראו גבוהות יותר מתמיד. כשהגעתי לחדר לא זכרתי למה עליתי לשם , הלב שלי התחיל לדפוק והנשימה התחילה להיות מואצת, "תנשמי, כנראה פשוט שכחת" העיניים שלי התחילו לנזול, נגעתי בראשי כדי לנסות להיזכר, באיזשהו שלב התחתי להכות אותו , כשהדמעות זורמות. כשאמא חזרה מהגן של נועם ככה היא מצאה אותי, ממררת בבכי ודופקת על הראש עם ידיים קפוצות.

היא אספה אותי לחיקה "ששש , הכול בסדר אהובה שלי, הכול בסדר"