המוות מהשטן
(מבוסס על סיפור אמיתי, עם מעט פנטזיה)
זוהר הייתה נערה בת 14, אשר חוותה את הנורא מכל מבחינתה…
השפלות, החרמות וקללות מצד בני גילה, והחמור יותר, נאנסה. היא הייתה מסתובבת עם הראש למטה, חסרת ביטחון לחלוטין… מחפשת את האור הקטן בחייה ולא מוצאת.
זוהר הייתה יפה וחכמה, אבל היא חשבה שהיא מכוערת וטיפשה, היא לא האמינה בעצמה מעולם.
"נו יא שטן, למה את בחיים?" כתבה שירי מהכיתה שלה בפייסבוק, זוהר ידעה ששירי קוראת לה השטן ושהתכוונה אליה. "זוהר, אולי תבלעי הפעם קצת יותר רעל? זה יעשה טובה לכולם" כתבה ילדה אחרת בקבוצה בפייסבוק. כן, היא כבר ניסתה להתאבד והתחרטה. זה מאוד דיכא את זוהר וגרם לה חשק להתאבד, אבל היא בחיים לא חזרה על מעשיה. האמת שהקללות וההחרמות לא היו הדברים העיקריים שהטרידו את ראשה, אלא זה שנאנסה ולא יודעת אם היא בהיריון, עברו שבועיים ובימים הקרובים זוהר תעשה בדיקת הריון ותדע. ההורים שלה לא יודעים מכלום, היא החליטה לא לספר להם… היא ידעה שזה ידאיג אותם והיא תעשה גם להם רע. אם כבר רע לה, למה היא צריכה לעשות רע לאחרים? חשבה לעצמה זוהר… אבל לא הבינה שאם הייתה אומרת משהו הכל היה אחרת, ולטובה. זוהר הייתה ילדה מיוחדת, שאם הייתה אומרת משהו היו יודעים שהיא כל כך מיוחדת וטובה… ובוגרת. למרות כל המחשבות המעוותות שלה הייתה ילדה מדהימה וכל כך מתחשבת, מתחשבת מדי. "למה הוא כבר לא לוקח אותי?!" צעקה זוהר בחדרה כאשר שמה את ראשה בין ידיה מושפלת על הרצפה. ההורים לא בבית, ולכן לא שומעים כלום.
הגיע הערב ואיתו גם את החלום המזעזע של זוהר. "נו, תעשי את זה כבר!" צעקה שירי.
"כולם רוצים שזה יקרה, גם את" צחקק עידן, ילד שאותה לא סבל. "קדימה זוהר" צעקה דמות מסתורית. כולם מחאו כפיים בעוד שהיא מחזיקה את הסכין קרוב לבטנה.
"תנסי, מה יכול לקרות? אולי יהיה לך טוב בעולם הבא?" אמרה אימה.
היא לקחה את הסכין והעבירה בזהירות על בטנה, וזה נעשה. היא דקרה את עצמה, דם רב השתולל בכל עבר ואז… היא התעוררה בבהלה והבינה שזה חלום.
זוהר רצה לאימא לספר לה הכל. אבל שמעה את דנה, אימא שלה מדברת בטלפון.
"נו מה את חושבת? צריך שהיא לא תסבול נכון? מסכנה… לא מגיעים לה חיים כאלה.
אולי שהמוות יהיה כמה שיותר מהיר לא?" שאלה דנה לצד השני של הטלפון.
זוהר בכתה וצעקה. דנה הסתכלה ואמרה "זה לא… זה לא…" וכבר לא הספיקה להשלים את המשפט, זוהר עלתה לחדר ונעלה אותו. "לא לא בסדר דוקטור רינה, רציתי לברר אם אפשר לעשות הרדמה לכלבה שלנו מימי, אבל נראה לי שזה לא הזמן המתאים, תודה רבה."
נותק הטלפון ודנה עלתה לחדר. הדלת הייתה מוצפת בדם, היא קיוותה שזה לא מה שהיא חושבת שזה. "מאמי, לא הבנת נכון" אמרה דנה כאשר פתחה את הדלת. זה היה מאוחר מדי…
זוהר שכבה על המיטה כאשר סכין תקועה בבטנה, כאשר אין בה רוח חיים.
"לא… זה לא קורה לי…לא" מיררה דנה. היא שמה לב שיש מכתב ליד גופת בתה.
"אימא ואבא,
אני מצטערת שעשיתי את זה, זה היה פשוט כל כך נכון… לא סיפרתי לכם על כל הדברים שקרו לי בשנים האחרונות. התעללו בי, השפילו אותי והרביצו לי, בני כיתתי… נאנסתי ע"י ילד אחד ונורא פחדתי מהכל, והתמודדתי לבד ככל שיכלתי, וזה פשוט לא הצליח.
זה לא אשמתכם, ואני יודעת שעכשיו תרגישו אשמים, אבל זה לא נכון. לא רציתי לספר לכם כלום כדי שלא תדאגו ושלכם לפחות לא יהיה רע. עשיתי בדיקת הריון ואכן התוצאה חיובית.
אני לא יכולתי להתמודד עם זה לבד, וכמובן שהפלה זה נורא וטראומתי מבחינתי.
סליחה, אני כל כך מצטערת… אני יודעת שיהיה לכם כואב ואני כל כך מצטערת על זה אבל לא הייתה לי ברירה. במשך ארבע השנים האחרונות היה בי הרצון ללכת אל העולם הבא, והדחקתי את זה… אבל זה לא הגיוני ואי אפשר להדחיק יותר, הייתי חייבת ללכת אחרי ההגיון והלב שלי.
אתם לא אשמים, ואף אחד לא אשם. זאת החלטה שלי, ואני מצטערת שלכם זה יכאב, אבל אני תמיד אתגעגע אליכם ואוהב אתכם. אני אשמור עליכם מלמעלה והכל יהיה בסדר.
סליחה אימא, סליחה אבא…
דרך אגב, התפללתי לשטן שייקח אותי, ואני כל כך שהוא נענה לתפילתי, הוא זה שלקח את נפשי. מה שאני מקווה שהוא שהוא לא יעשה אותו דבר גם לכם, שמרו על עצמכם אהוביי.
אוהבת,
זוהר."
לאחר כמה דקות של בכי ויגון, דנה ישבה עם הגב למיטה והסתכלה על זוהר, ליטפה אותה וחיבקה אותה. היא הרגישה צמרמורת בגבה, הסתכלה לאחור ולא ראתה דבר.
המשיכה להסתכל על בתה האהובה שכבר עיניה, על הריסים העדינות ועיניים העצומות.
היא הרגישה שמשהו מאחוריה. היא הסתובבה וראתה אותו, דמות בעל קרניים אדומות וקלשון חד כתער. מאז זאת הפעם האחרונה שראו את דנה, זוהר ואביה מיקי, משפחת כהן עד כיום אינה נמצאת. המוות מהשטן…
תגובות (0)