חיפוש עצמי-פרק 1

הסיפור הבא הוא קצת שונה, מוזר ואפילו הזוי. אבל זה מה שיפה בו. אז אני אפתח ואתן סוג של תקציר למה שאני הולכת לספר לכם.
נכון תמיד האכילו אותנו בזה שלכל אחד או אחת יש את האדם שמיועד לו? מיועד להיות איתו והם נועדו להיות יחד כל החיים? אז ככה אני הרגשתי. שמצאתי את המיועד. הבן אדם שמיועד לי, ואני עבורו. נכון, זה נשמע קצת מוזר. גם לי זה מוזר בטירוף. הרי אני פקינג ילדה בת 16, שעוד לא חוותה כלום בחייה. אבל אני באמת בטוחה. בטוחה שמצאתי אותו, את המיועד.

אז לי קוראים נעם. כן, בלי ו'. לא יודעת למה האמת. בטח ההורים שלי רצו להיות מקוריים, או שזה בא להם יותר יפה בעין. לא חשוב. בכל מקרה, שם מגניב. אני אוהבת אותו. בת 16 וחצי מישוב מרוחק בצפון הארץ, עם חלום להיות מוזיקאית ולהפוך את העולם למקום טוב יותר. הורים גרושים, אני גרה עם אמא שלי. חצי מרוקאית, שחוץ מהאוכל זה בתכלס לא מעיד עליי שום דבר. וחצי קולומביאנית שזה מגניב. מגניב רצח אפילו.

לא מזמן נגמרה לי האהבה הראשונה. יותר נכון להגיד אהבה נכזבת, שאפילו לא קיבלה צ'אנס. חלק יאמרו שאי אפשר בכלל לקרוא לזה אהבה אם היא לא התרחשה פיזית. ואני לא פוסלת, אהבה זה דבר ענק שאין לו משמעות מדוייקת וגם לא תהיה.. אהבה זה רגש, שכל אחד חובה עם עצמו. אף אחד לא יכול לבוא ולהגיד לך אם מה שחבית היה אהבה או לא. הרי אתה זה שחווית אותה, רק אתה יכול להעיד על עצמך מה הרגשת. קיצר נחזור לסיפור, האהבה הזו לא קיבלה צ'אנס, אבל היא עדיין אהבה. ותכלס, אני מאמינה שאם היא באמת הייתי אהבה חזקה, כמו שאהבה נצחית אמורה להיות, היא הייתה קורת, מצליחה ומחזיקה. אני מאמינה שלכל בן אדם יש גורל, יעוד. החיים של כול אחד ואחת מאיתנו כבר כתובים, אבל אנחנו יכולים לשנות אותם. מצד אחד יש גורל שהוא כתוב, ומצד שני אתה סוג של כותב אותו מהתחלה. אתה בן אדם. אתה יכול לעשות פאקינג הכל. הכל אפשרי, והכל בידיים שלך.

כל זה היה הפתיחה, תקציר, רקע, או איך שלא תקראו לזה. פשוט שיהיה לכם בסיס ורעיון כללי למה שהולך להיות בסיפור. אז תקראו שוב פעם את הפסקה הראשונה, ותחכו ותצפו בסבלנות לפרק הבא.