שברון לב אחד בודד
אני בת 28 ונשבר לי הלב פעם אחת.
זה היה תהליך דרמטי, אני עדיין לא מבינה מה בדיוק קרה.
למה עזבת? למה זה נגמר?
אומנם הכרתי אותך כל חיי אבל ציפיתי שנחזיק הרבה יותר.
ראיתי אותך בחתונה שלי, עוזר לי עם הילדים , גאה בי על מה שהשגתי ועוזר לחפר על מה שלא.
חשבתי שאתה תנגב לי את הדמעות ולא להיפך.
ראיתי אותנו מתבגרים ומזדקנים ביחד.
עברה כבר שנה ועדיין אני מרגישה את המגע שלך.
אני מרגישה את החיבוק האוהב והמגן שלך, שומעת את הצחוק שלך וגם את הצעקות שלך.
אני מצפה לראות אותך בכל פעם שאני רואה רכב כמו שלך או שומעת צליל טלפון כמו שלך.
זה מכה בי בכל פעם מחדש, דקירה בבטן וחנק בגרון, לאחר מכן השפתיים רועדות והעיניים דומעות.
אולי היה שווה לא להכיר אותך? שאני לא ארגיש את התחושת כאב והריקנות?
אבל אז אני נזכרת בכל מה שעברו, לטוב ולרע!
נזכרת בחיוך הכובש שלך, בכריזמה הסוחפת שלך ובך אבא, פשוט נזכרת בך!!
ואני אומרת לעצמי שאין מצב בעולם שהייתי מוכנה לוותר על הזיכרונות איתך אבא.
אוהבת אותך ומתגעגעת עד כאב.
תגובות (0)