אני רוצה שתקחו את הריק הזה, את התחושה הלא גמורה הזו, את הסדר הכרונולוגי הלא נכון הזה, את הסיבה והתוצאה ההפוכים האלו שלא מתאימים אחד לשני, אני רוצה שתקחו את כל המסתורין המוזר הזה, את כל האי הבנה , את כל התחושה הלא נכונה הזו, ותעטפו אותה באריזה שקופה ואז תתבוננו בה ואל תתנו לה ללכת. את כל מה שהשיר הזה נותן לכם להרגיש, או להרוס, או בעיקר לחוש לא בנוח. אני רוצה שתדמיינו ורדים שחורים דביקים פראיים כאלה מציצים מתוך כף יד, גדלים מתוכו אל חוצו, כמו איזה גידול או תחלואה של החלאה בין צמח לבן אנוש. אני רוצה שתדמיינו שהכנתי אותם בתור זר למישהו, לא בתוך אם מתשוקה או לכבוד המוות שלו בגלל צבעם השחור. אני רוצה שתבינו שכתבתי עליו שיר, ושלכן זה ברור שאני מסתירה משהו ממנו. שיש סוד שמתחבא איפשהו בשיר הזה. ושזה יחזור על עצמו השורה הזו כל כך הרבה פעמים שלא תבינו מה. ואז שתדעו שהסוד הוא לא סוף הסיפור. סוף הסיפור הוא שהוא גזם את עלי הכותרת, מסיבה לא ידועה. אני רוצה שהסוף הזה יהיה הפתעה, יגרום להבין את הקטע אחרת, ויצור תחושה שהיה אמור להופיע באמצע השיר ולא בסוף שלו. אמור כי זה בעצם מה שאנחנו כביכול חושבים מעלה את הצורך לסוד - הגזימה של הפרח. אבל כלל לא. ובגלל שהסוף הוא כבדרך אגב ולא קשור לסיבת כתיבת השיר והסודות, זה נותן משמעות אחרת למחווה של הפרחים. תחושה אחרת סודית שעולה בלב הדובר. אני רוצה שתדעו שהדובר לוחש משהו בשיר הזה. ושתרגישו את התחושה הריקה כשתבינו שהסוד הזה לא משנה יותר, הוא נגזם כמו הפרחים. אפילו טיב הסוד לא ברור בכלל. זה מעלה תחושה ריקה ושל החמצה. כנראה הסוד שינה את עצמו במהלך השתלשלות האירועים והפך להיות פשוט - גזמת את הדבר הלא נכון. כשבעצם זה בכלל לא הסוד מלכתחילה.
תגובות (18)
מצחיק, אני חושב שהבנתי בלי צורך לקרוא את כל ה'רציתי להוסיף', מה אומר שאולי לא הבנתי כלום. אני חושב שהשיר נוראי ומושלם, שחור משחור.
ובכל זאת הבנת. תודה על התגובה, זה היה חשוב לי
כשאת חוזרת ואומרת שוב ושוב "שירים זה לסודות" אז השירים צריכים להיוותר חידה. סוד אם נרצה. משהו שכל אחד יפענח עם עצמו. וזה הכח של שיר כתוב. אני מוצא ששירך הוא חידה גדולה שצריך עוד לפענח ואני מוצא שהתוספת שנתת רק מסבכת את העניין יותר. מסקרן ומאתגר שירך זה.
אתה מעניין אותי. אם אתה רוצה לדבר תשלח לי מייל
שיואו יש לך ראש מדהים. נובע מכך שגם ל'לחיות כדי לכתוב' יש כנראה ראש כזה כי אתם מבינים אחד את השנייה. מוזר.
את מאד מאד שקולה, את ושירייך.
אין לי מה לומר על השיר כי אין לי מושג מה קורה בשיר. אני מה שנקרא 'הצופה המטומטם'. כן, אני דיי סתומה.
איזו תגובה חסרת תועלת… עזבי
לחיות כדי לכתוב הוא כותב מדהים. אני לא יודעת אם אני באמת שקולה, רק מנסה להבין את עצמי אחר כך. אני לא חושבת שאתה מטומטמת או חסרת תועלת. אם אני לא טועה אפילו הגבתי לך שאני אוהבת את מה שאת כותבת.
לא אמרתי שאני חסרת תועלת, אמרתי שהתגובה חסרת תועלת. אני גם לא חושבת שאני מטומטמת, אולי סתומה. סיפורים טובים לא גורמים לכותב להיות חכם. אני יכולה לחרבש פה פילוסופיות בשקל וכולם פשוט יקשיבו ויאמרו שזה "ממש חכם ומעניין". נו באמת, שטויות. אפשר הכל, פשוט תלוי איך מציגים את זה.
אני חושבת שאת מתבלבלת וטועה. אני חושבת שאת פשוט רק קצת חסרת ניסיון בפיענוח הז׳אנר. באותה מידה אני סתומה. לא הכל אפשר להבין. אבל אני מתאמנת. והיא לא הייתה חסרת תועלת התגובה, יחס זה אף פעם לא ללא תועלת.
וואי זה מהמם, האמת שלפני שקראתי את ״רציתי להוסיף״ חשבתי על כל מיני פירושים משלי ואפשר לקשר את השיר הזה להרבה דברים.. הדבר הראשון שעלה לי לראש כשהגעתי לסוף היה שהסוד הוא בעצם העובדה שהוא גזם את עלי הכותרת, או שהוא גזם אותם כמו את האמון.. גם ההסבר ממש יפה, כל זה פשוט מעלה המון מחשבות וגורם לקורא להסתכל יותר לעומק.
וואו בחיים לא חשבתי שמישהו יגיב אל זה. תודה רבה. זה הרבה בשבילי.
כנראה שאת לא טובה בלשקר או במשחק אם את אומרת לי שאני מתבלבלת וטועה. כל העבודה הזו היא איך להציג את הדברים ולהיות עם ביטחון עצמי. אני יודעת (לפחות לדעתי) איך להציג דברים ובאינטרנט – יש ביטחון עצמי בשפע. צריך לדעת למכור. כנראה שאני ואת יודעות, ביודעין ובלא. אני מניחה שזו לא הדרך לכתיבה טובה. חסרת ניסיון? אולי. סתומה? אולי.
ממ פשוט אמרתי את דעתי. אני לא מנסה להיות יותר, אני פשוט אני. כבר לא מצפה מעצמי להסתדר לעיניי העולם, אני מצפה שיסתדר לעיניי. אני כבר לא מוכרת. אני חושבת שהניסיון להשפיע על משהו הוא רלוונטי בצורה הכי לא רלוונטית שאפשר, כי רק כשמשהו משמעותי זה כשהוא מיוחס למה שאמיתי ולא למה שמוצג. מה שמוצג זו הצגה, אבל מה שאמיתי זה הבמאי שלה. הצלחתי להבהיר את עצמי? עבר עלי הסופש הגרוע בחיים. אז… אני כנראה לא זוהרת מאושר ונחמדות. אבל בדרך כלל אני כן נחמדה. אני חושבת שאם מישהו חסר ניסיון הוא סתום, אז פייר אינף שככה תקראי לו, אבל את לא יכולה לערוך השוואה אם אתם בסך הכל עם פערים די גדולים של אימונים ניסיון ולמידה. הגיוני? 3>
ובכל מקרה – אנחנו רואים את ההצגה. אנשים מסוימים אוהבים לראות את הבמאי ולדעת את סיפורו. כן, אני חושבת שהצלחת להבהיר את עצמך (: אני מצטערת לדעת שעבר עלייך סופש רע. לא הבחנתי כלל באי-נחמדות אל תדאגי. היית אחלה והסברת את עצמך. אני חושבת שחייבת להיערך השוואה, אי אפשר לאסור אותה. הכל יחסי וזה דיי מעצבן לפעמים אבל לא נורא. תודה על הסבלנות
רואים אותה. כן. כמו שאני רואה אנשים חולפים. אבל אני לא אזכור אותם. הם לא מעניינים אותי. לא כמו שהרגע הזה בו מישהו יעשה משהו שיחשוף את הטיב שלו. לבכות, לצעוק בטלפון, ושם יש שבריר של משהו בדרך בה הוא עושה את זה, אפשר לזהות אם זה רגיל לו או אם הוא נהנה מזה והאם זה חריג והאם הוא מפגין כוח והאם אכפת לו שרואים. וזה מעניין באמת, כי בהצגה, יש גם את הדברים שיצאו לבמאי בטעות. וכאן הוא נחשף ללא תלבושת.
זה טוב , זה מנחם אותי לדבר אתך משום מה. מעניין למה. אולי אני קצת נמשכת לכל דבר אנושי.
אני לא חושבת שאפשר לאסור לערוך השוואה, אבל אם כל מי שחדש בתחום יקרא סתום אפשר פשוט להחליף את המילה הזו במילה צעיר. הרי גם אלברט בכיתה ג היה די סתום מול מורה באוניברסיטה. ואז איזו מן קונוטציה שלילית נשארת בכלל למילה? היא מפסיקה לשמש כמילת גנאי ורק מתארת מצב טבעי הכרחי.
לסיכום, הערך שלך לא פוחת.
התכוונתי סתומה לכך שלפעמים אני פשוט לא יכולה לתת לדברים לחדור אליי. לא יכולה להבין! אבל לכל אחד יש קטעים כאלה, אני מניחה… את מסבירה את עצמך ממש טוב חח
היה נחמד לדבר (:
המשך שבוע נהדר, בתקווה שהוא באמת יהיה כזה. לשתינו.
תודה רבה (: הבנתי עכשיו. קשה לי להאמין שהשבוע יהיה במיוחד טוב. חכי עוד שבועיים ואז תאחלי לי את זה (: היה כיף לדבר. זה נחמד לראות אותך פה.
לי אישית זה נשמע כמו מתנה נואשת שניתנת בכאב לב
כמו מין ציור של ילד קטן שיצא לא טוב אבל הוא עדיין החליט להראות אותו למבוגר כלשהו,
והמבוגר פשוט זרק אותו לפח
ניפוץ אשליות? תקוות? הרבה נינוחות מבוישת של מי שאתה לא
שיר טוב
מסובך
לא"ש^^
האמת, לא יכולה להכחיש. אהבתי את התגובה הזו. תודה לך